שיטה חדשה-ישנה

מחקר חדש מציע לנטוע בערבה ובנגב עצי שיטה ממינים שלא צומחים פרא בישראל – בהם עץ השיטה הרעננה, שצומח כיום בירדן השכנה. זאת כדי לסייע למערכות האקולוגיות המשגשגות שתלויות בעצי השיטה, שמצבן הולך ומידרדר

כשתמר כפרי סיירה במשתלת קק"ל בגילת, היא נתקלה פתאום ברוח רפאים: עץ שיטה רעננה. מין השיטה הייחודי הזה, שמאופיין בתפרחת ריחנית של שיבולים דמויי מברשת, ושמתהדר בפירות שהם תרמילים רחבים ושטוחים, לא צומח פרא בישראל – ונצפה לאחרונה בטבע שבקרבת גבולות ישראל רק בשנות ה-60 של המאה שעברה. והנה, להפתעתה של כפרי, העץ המרשים ניצב מולה, חי וקיים ומשגשג.

כפרי, אגרונומית בעלת תואר שני באקולוגיה ויזמת אקלים, ערכה את הסיור כחלק מסקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת "יער" של קק"ל – שממליץ לשקם את המערכת האקולוגית בנגב ובערבה בעזרת נטיעת עצי שיטה ממינים שלא מצויים כיום בטבע הישראלי.

לדברי כפרי, שערכה את הסקר כשהשתתפה בקורס "יערני ויערניות העתיד" של קק"ל, לעצי השיטה יש תפקיד חשוב במערכת האקולוגית המדברית, אך מגוון המינים ומצבם הולך ומדרדר. על אף עמידותם הגבוהה, ב-50 השנים האחרונות נצפית דעיכה של מעל 60 אחוז במספר השיטים שגדלים בערבה, בשל עיבוד הקרקע באזור לצרכים חקלאיים, סלילת כבישים שמטה את זרימות הנחלים בעונה הגשומה ותקופות יובש ממושכות.

הדבר מוביל לפגיעה במינים רבים שחיים בסביבת העץ: בין בעלי החיים שמקיימים קשר הדוק עם עצי השיטה אפשר למצוא גם כאלה ממינים נדירים, כמו צבי הערבה, קיפוד המדבר והאוח המדברי. "אין עצים רב-שנתיים רבים שחיים במדבר, והשיטה מספקת מחסה מהחום וצוף פולטת חנקן רב שהכרחי לצמחים שגדלים בסביבתה", אומרת כפרי. "העץ מהווה נווה מדבר עבור למעלה מ-50 מינים של צמחים ושל בעלי חיים".

ללמוד מנזקי המצוקוקוס

על אף חשיבותה, כיום נפוצים בנגב ובערבה ארבעה מיני שיטה בלבד, והשאיפה היא להגדיל את מגוון המינים באופן שיטיב עם המערכת האקולוגית. "אנחנו רוצים להימנע ממצב של מערכות אקולוגיות אחידות מדי – כך שאם מין מזיק יתקוף את אחד המינים, הדבר לא בהכרח ימוטט את כל המערכת", מסבירה כפרי.

דוגמה לחשיבות המגוון בעצים היא כנימת המצוקוקוס, מין פולש שככל הנראה הגיע לישראל עם ייבוא עצי אורן קפריסאים. בשנות ה-70 של המאה שעברה, הכנימה תקפה שטחי יער נרחבים וגרמה לנזק רב לעצי אורן ירושלים. ההתפרצות הייתה אחת הסיבות שבגללן קק"ל שינתה את תפיסתה, והחלה לנטוע יערות בעלי מספר מינים של עצים במקום יערות אורנים אחידים.

חשוב לציין שבנגב ובערבה פלישה של מין מזיק עלולה להיות הרסנית אף יותר, בשל הצמיחה האיטית באזור ומיעוט המינים שמסוגלים לשרוד את תנאי השטח הקשים.

שיטה לכל מטרה

כאן נכנסת לתמונה משתלת קק"ל בגילת, שבה גדלים מזה שני עשורים כ-30 מיני שיטה. "המטרה של הסקר הייתה לאסוף מהחלקה מידע על המאפיינים של המינים השונים, ולייצר 'בנק' של מינים שאפשר להסתמך עליו לנטיעות ושיקום", אומרת כפרי.

מרבית המינים שנבחנו בסקר לא מקומיים לישראל, אך הם מגיעים מאזורים עם מערכת אקלים דומה לזו שבאזור הנגב והערבה – מדבריות אפריקאיות בעלות עונה אחת גשומה ועונה אחת יבשה. "עצי השיטה הם מין מפתח במערכת האקולוגית המדברית", אומרת כפרי. "גם עץ שזאת לא המערכת האקולוגית המקורית שלו יכול להוות נווה מדבר עבור מינים רבים, ואנחנו רואים את זה בשטח".

כפרי וצוותה, דניס לוז'קובוי וגלעד רייספלד, שלקחו גם הם חלק בקורס יערני ויערניות העתיד, התמקדו ב-12 מיני שיטה שגדלים במשתלת גילת, ששיעור ההישרדות שלהם לאורך שני העשורים האחרונים עמד על למעלה מ-88 אחוז. הם בחנו שני קריטריונים עיקריים: היקף הגזע וצפיפות חופת העלים – שמעידה על מידת הצל שהעץ מעניק.

בעקבות הסקר, הרכיבו החוקרים רשימת מיני שיטה מומלצים למטרות ייעור שונות. "מינים שצפיפות חופת העלים שלהם גבוהה יותר, כמו השיטה הסוככנית, מתאימים למטרות נופש ותיירות", אומרת כפרי. "אפשר למשל לשתול אותם בחניוני הלילה בערבה, כך שאם אנשים עוצרים בהם כדי להתרענן – יהיה להם צל". לדבריה, המינים שגזעיהם גבוהים יותר – שמתנשאים לגובה של למעלה משישה מטרים – דוגמת שיטת הסיאל, מומלצים לנטיעה מרוחקת מיישובים ומכבישים – באזורים שלא יופרעו על ידי דריסת רגל אנושית, ושיאפשרו שגשוג של מגוון מינים של בעלי חיים וצמחים. לפי המאמר, נוכחות חזקה של עצים גבוהים מאפשרת לצמחים נמוכים יותר לגדול בצילם, וליצור מערכת אקולוגית רב שכבתית ומגוונת.

יש לציין ששילוב של מינים חדשים במערכת אקולוגית הוא לא עניין של מה בכך: יש לפעול לאט ובזהירות ולבחון היטב את השפעתם של המינים הזרים על סביבתם, ולוודא שהם לא גורמים לנזק –ולא הופכים למינים פולשים ומתפרצים. הדבר נכון גם כשמדובר במינים שצמחו באזור בעבר או באזורים סמוכים מאוד, במיוחד עקב כך שסביבות נוטות להשתנות עם השנים (ובפרט בעידן משבר האקלים).

שיטה מן העבר, למען העתיד?

אחת ההמלצות של החוקרים היא לנטוע בישראל את השיטה הרעננה – גם מחוץ לגבולות המשתלה שבה כפרי פגשה בה במקרה. השיטה הרעננה תועדה לראשונה באזורנו ב-1891, מדרום לים המלח (אזור ששייך כיום לירדן) – אך היא לא צומחת באופן פראי בישראל. "השנה נפטר שוקה רווק, איש מדהים שהיה אחד הטיילנים והבוטנאים החובבים הוותיקים בישראל", מספרת כפרי. "אחרי הסכם השלום עם ירדן ופתיחת הגבולות לתיירים, הוא סייר במדינה עם הבוטנאי פרופ' אבי שמידע, והם נתקלו שם בשיטה הרעננה". לדבריה, בהמשך יובאו לישראל זרעים של השיטה, והיא ניטעה בגנים בוטניים בישראל. "לדעתי, כבר אז התחילו לחשוב בגן הבוטני בירושלים על הצעד של לגדל את המין בישראל".

כפרי סבורה שהעצים שהיא ראתה במשתלת גילת היו בני 7-6 שנים. "מדובר בעצים בוגרים שמתנשאים לגובה של מעל שני מטרים", היא אומרת. "התחלתי לברר על הנושא, וגיליתי שיש כמה פרטים שלה בישראל. היא מייצרת פריחה מרשימה – וגם זרעים בכמות שאפשרה להעביר זרעים וייחורים שלה בין הגנים הבוטניים בארץ".

לדברי כפרי, העובדה שהשיטה הרעננה הצליחה להכות שורש במספר אתרים מהווה סימן מעודד לסיכויי הישרדותה בטבע – וכך גם האפשרות לנטוע אותה באזורים קשים במיוחד. "התיעוד של השיטה הרעננה במאה ה-19 היה באזור סדום: מדובר בסביבה עם קרקע קשה ודלה בחומרי הזנה (נוטריינטים), ואין צמחייה רבה ששורדת שם", היא מספרת.

"אם תהליכים כמו אלה שאנחנו ממליצים עליהם ייצאו לפועל זאת תהיה הזדמנות מצוינת לשחזר מינים שנעלמו מהנוף המקומי – ולזה יש ערך בפני עצמו", מסכמת כפרי.