אין מקום לכולם

לרגל יום חיות הבר הבינלאומי: איזה בעלי חיים הייתם מצילים אם הייתם צריכים לבנות היום תיבת נח חדשה ולהעלות אליה מספר מוגבל של מינים שניתן להציל מפני הכחדה?

משבר האקלים העולמי ופעילויות בני אדם לאורך שנים (ציד, פיתוח ובנייה בשטחים פתוחים, חקלאות, זיהום בתי גידול ועוד) גורמים לפגיעה בבתי הגידול של מיני בעלי חיים שונים ברחבי העולם. שינויים אלה מובילים פעמים רבות להכחדת מינים.

על מנת להצליח לשמור לפחות על חלק מהמינים המצויים בסכנה נעשים ניסיונות שימור על ידי מדינות וארגונים שונים. אך בשל בעיות תקציב והשינויים המהירים שמאפיינים את בתי הגידול, נוצר מצב בו לא ניתן יהיה להציל את כל המינים שבסכנת הכחדה. במצב כזה צריך לבחור כיצד להשקיע בצורה היעילה והמועילה ביותר את המשאבים. כלומר, לבחור על אילו מינים לשמור ועל אילו מינים "לוותר".

אך איך אפשר לבחור איזה מין להציל ואיזה מין ייכחד? כלומר, אם היינו צריכים לבנות היום תיבת נח חדשה ולהעלות אליה מספר מוגבל של מינים שניתן להציל, איך היינו מקבלים את ההחלטה הקשה הזאת?

פרווה חומה על שלג לבן

על פי חוקרים רבים, אנו נמצאים כיום בעיצומה של ההכחדה השישית של החיים על כדור הארץ. המהפכה התעשייתית הובילה לכך שהאדם גורם להיכחדותם של עוד ועוד מינים. "כיום, מדובר בקצב של עשרות מינים ביום". מספר פרופ' ירון זיו, חוקר במחלקה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון. "עיקר הפגיעה של האדם במערכת האקולוגית נובעת מהרס בתי גידול, וחלקה קשורה להתחממות הגלובלית". כאשר אנחנו בונים עוד ועוד שכונות ויישובים חדשים באזורים פסטורליים, אנחנו מצמצמים עוד יותר את השטחים הפתוחים ויוצרים קיטוע. אי-רציפות בבתי הגידול שמתחלקים בעקבות הקיטוע לשטחים קטנים יותר המנותקים האחד מהשני ומותירים את הצמחים ובעלי החיים שבהם מרוחקים ומנותקים משאר בני מינם.

כאמור, גם לשינוי האקלים יש השפעה על ההכחדה. כך, למשל, ארנבי שלג בקנדה ובארצות הברית, שבאופן קבוע מחליפים את צבע פרוותם החומה ללבנה בחורף, משתמשים בשינוי הצבע כהסוואה מפני טורפים. כעת, כאשר ההתחממות גורמת לכך שהחורף מתקצר, הארנבים אינם מספיקים להחליף את פרוותם בחזרה לחום, ואלמנט ההסוואה שלהם נעלם. פרוותם הלבנה בוהקת מול האדמה החומה סביבם, והם מהווים טרף קל, מה שפוגע בגודל האוכלוסייה שלהם.

בקיץ 2017 הוכרז, לראשונה, על הכחדה של יונק עקב שינוי האקלים. מדובר במכרסם זעיר בשם(Melomys rubicola) Bramble Cay melomys , שחי עד לא מזמן רק על אי אחד קטנטן באוסטרליה (כ-400 מטר אורכו וכ-150 מטר רוחבו). החוקרים הסיקו שעקב עליית פני הים במאה השנים האחרונות האי הקטנטן חווה אירועי הצפה תכופים וקשים, שהורגים את החיות על האי ופוגעים בצמחיה ובבתי הגידול שלהן. תוך עשור, הצטמצם כיסוי הצמחייה על האי ב-97 אחוז. למכרסם הקטנטן לא היה סיכוי.

לעתים, יכול להיווצר גם מצב שבו הירידה באוכלוסייה של מין מסוים מביאה גם לפגיעה באדם. "דוגמה טובה לפגיעה אקולוגית שמתגלגלת בסופו של דבר גם לפגיעה בבני אדם היא תופעת היעלמות דבורי הדבש, שהאבקת יבולים חקלאיים רבים תלויה בהם ושהכחדתן עלולה לסכן את מקורות המזון שלנו", מספר ד"ר אופיר לוי, חוקר באוניברסיטת תל אביב. "גם הירידה במספר צבי הים פגעה באדם, מכיוון שצבי הים ניזונים בין השאר ממדוזות ולכן המדוזות מתרבות כיום כמעט ללא הפרעה ונחילי מדוזות מגיעים לחופים ומפריעים לרוחצים בים".

במקרה של ארנב השלג קשה לחשוב על התערבות אנושית שתסייע למצב, אך פעמים רבות מאמצי שימור בהחלט יכולים להוביל לשגשוג מחודש של מינים שבסכנת הכחדה.

אריות או דובי פנדה?

זיו מספר שבחירת המינים בהם מושקעים מאמצי שימור מורכבת מאוד, וכוללת מערכת סבוכה של שיקולים. "בראש ובראשונה יש חשיבות לפונקציונלית של המין – כלומר, עד כמה התנהגותו תורמת לתפקודה התקין של המערכת האקולוגית", הוא אומר. על מנת שהמערכת תתפקד בצורה תקינה, יש צורך במגוון רחב ככל הניתן של תפקידים שמבצעים בעלי החיים. כך, למשל, אם הנקר (מין של ציפור) אוכל החרקים המזיקים ייעלם, עלולה להיווצר תגובת שרשרת שבה החרקים המזיקים שכעת ישגשגו כי אין מי שיטרוף אותם עלולים לפגוע בצמחייה. הפגיעה בצמחייה עלולה להוביל לפגיעה בבעלי חיים המקננים בעצים אלה, אוכלים את פירותיהם, או תלויים בצל שהם מספקים" מסביר לוי.

נוסף על השיקול הפונקציונלי, מינים מסוימים מוגדרים כ"מיני מפתח". מינים אלו הם מינים בעלי השפעה גדולה מאוד על המערכת האקולוגית ביחס לנפיצותם. בלי הנוכחות של מינים אלו, עולים מיד סיכויי ההכחדה של מינים אחרים. יונקים טורפים (כמו אריות), מהווים מין מפתח שכזה, משום שהם מאזנים את המערכת האקולוגית, על ידי כך שהם טורפים מגוון רחב של מינים, ולא נותנים למין אחד להתרבות בקצב מהיר מדי שיפר את האיזון.

אופציה נוספת לתעדוף היא על ידי שימור "מיני דגל". פעמים רבות, הציבור יעריך קמפיינים והשקעת כספים בשימור אוכלוסיות בעלי חיים חמודים ופוטוגניים יותר, שאינם בהכרח חשובים לתפקוד המערכת, כמו דובי פנדה, למשל. על ידי הכוונת קמפיינים סביבתיים למינים כאלה ויצירת אהדה בציבור כלפיהם, ישמרו בתי הגידול שבהם הם חיים, וכתוצאה מכך ישמרו גם מינים אחרים שחולקים עמם את בית הגידול.

קשה ליצור מנגנון מוסדר

בשל רגישות הנושא והאהבה לעולם החי, וכן בשל חוסר ידע מספק, קשה למצוא שיטה אחת ברורה שתעזור לבחור את המינים הכי מתאימים לשימור. כרגע, במובנים רבים, בחירת המינים היא סובייקטיבית, ואינה מתייחסת למכלול שיקולים רחב ככל הניתן. "בשביל לנסות להבין מה יהיה בעתיד, כשיהיה חם יותר, מדענים משתמשים במודלים ממוחשבים, שמראים לנו שיש אלפי מינים בסכנה. המודלים גם עוזרים לנו להבין כיצד ניתן לסייע למינים להחזיק מעמד תחת שינוי אקלים – כמו, למשל, לספק להם די שטח מוצל, לשמור על מקורות המים שלהם וכו'", אומר לוי.

מחקר חדש שפורסם באמצע 2018 במגזין המדעי Nature, מראה שאופציה נוספת לתעדוף מינים לשימור היא בחירת קבוצות מינים לפי מגוון פילוגנטי – השוני ב-DNA שלהם. לפי המחקר, בחירת דרך זו יכולה להוביל גם לגיוון מבחינת התפקידים של בעלי החיים במערכת האקולוגית (מאביקים, טורפים וכו') אך היא טומנת בחובה גם סיכון משמעותי שכן ב-1/3 מהמקרים בהם נעשה תעדוף מקסימלי על פי מגוון פילוגנטי נמצא מגוון תפקידים קטן יותר מאשר נמצא באופן רנדומלי. שיטה זו מורכבת אפילו יותר משיטות אחרות לתעדוף מינים לשימור, שכן היא כוללת שימור של מספר מינים יחדיו ולכן היא דורשת משאבים כלכליים עצומים, ומאוד קשה ליישם אותה. מסיבות אלו שיטה זו אינה מבוצעת בישראל.

"הצורך לשמור על שטחים פתוחים גדולים חשוב בעיני לא פחות ואפילו יותר מאשר שמירה על מין מסוים – אלא אם כן מדובר במין מפתח החובק בשמירתו מינים אחרים", אומר זיו. "אנחנו מאוד מוגבלים בתקציבים בישראל וההחלטות קשות – לכן חייבים, בלית ברירה, ליצור תעדוף ברור ולהשקיע בשמירה על שטחים פתוחים על פני הגנה על מינים פרטניים".