מערכת זווית

גז, ים ותמרות עשן: המאבק על אסדת לווייתן

יולי 20, 2018

אסדה שתוצב כעשרה קילומטר מערבית לחוף דור ושמיועדת לספק גז טבעי למשק הישראלי בעשורים הקרובים כבר נמצאת בשלבי פיתוח והקמה מתקדמים. האם היא בטוחה לבריאות ולסביבה? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על המאבק הסביבתי המרכזי של 2018


 

חוף דור הוא אחד מחופי הרחצה היפים והאהובים בישראל. גם המולת המבקרים הרבים שמגיעים אליו בחופשת הקיץ אינה מצליחה להפר את השלווה במקום. אולם, בחודשים האחרונים המקום השקט הזה נהפך לזירת קרב של ממש, שבה מתעמתים אינטרסים כלכליים מנוגדים, פחדים גדולים ושפע של מניפולציות רגשיות ותקשורתיות.

מאות מטרים של צנרת להובלת הגז והקונדנסט (אחד מתוצרי הלוואי של הפקת הגז) כבר הונחו בדחיקה בעומק של כ-15 מטר בתוך קרקעית הים מתחת לרצועה צרה של חוף דור, אך המוקד האמיתי של העימות ממוקם כעשרה קילומטרים מקו החוף – שם תוצב ב-2019 אסדת לווייתן, שאליה אמורות לזרום בסוף 2019 כמויות גדולות של גז טבעי משדה הגז לווייתן שבעומק הים.

הסיפור הזה התחיל למעשה כבר בשנת 2010, אז גילתה ישראל בים התיכון מאגרים משמעותיים של גז טבעי. העיקריים שבהם, שזכו לשמות תמר ולווייתן יחד עם כריש ותנין הקטנים יותר, עתידים לשנות את פני משק האנרגיה הישראלי במאה העשרים ואחת: מעבר לכך שהתלות שלנו בדלקים המבוססים על נפט ופחם מאלצת אותנו להסתמך על משאבים שמקורם במדינות אחרות (כולל כאלו שמוגדרות כמדינות אויבות לישראל), הרי שמהדלקים הללו מייצרים כיום אנרגיה באופן שגורם לפליטת כמויות גדולות של גזי חממה (ובעיקר פחמן דו-חמצני), שגורמים בתורם להתחממות כדור הארץ, זאת בנוסף לתחמוצות חנקן וגופרית וחלקיקים נשימים שמזהמים את האוויר שאנו נושמים ופוגעים קשות בבריאותנו.

הגז הטבעי, לעומתם, "נקי" יותר מבחינת הפליטות ששריפתו יוצרת והשפעתן על הבריאות ומבחינת פליטות של פחמן דו-חמצני. תהליך ההפקה שלו, אם זה לא מספיק, הוא גם זול יותר. עם זאת, צריך לזכור גם שבמהלך הקידוחים, ההפקה השוטפת ולאחר סיום חיי הבאר, נוצרות פליטות משמעותיות של גז מתאן לאטמוספרה, שהשפעתו כגז חממה על שינוי האקלים גדולה פי 28 יותר מזו של פחמן דו-חמצני.

גילוי ופיתוח מאגרי גז משמעותיים נראה אם כן כמו פתרון ביניים טוב למשק האנרגיה של ישראל, זאת בתנאי שהגז יחליף את הפחם, המזוט והסולר וישולב עם יחס הולך ועולה של ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים (כמו רוח ושמש). במאגר לווייתן לבדו נמצא גז בכמות 621 BCM שאמורה להספיק למשק ל-65 שנה (ללא יצוא) – כמות שתאפשר לישראל לפתח עצמאות אנרגטית ולהעביר כמות נכבדת מייצור החשמל, התעשייה ואולי אף התחבורה שלנו (בעיקר תחבורה חשמלית, כאשר החשמל מיוצר מגז) לשימוש באנרגיה הנקייה יותר מנפט ופחם ואף זולה יותר, תוך צמצום דרמטי של זיהום האוויר במרכזי הערים ובכלל.

10 או 120 קילומטר?

מאגר לווייתן נמצא במרחק של כ-120 קילומטר מהחוף בעומק מים של כ-1,700 מטר, כלומר בתוך אזור המים הכלכליים של ישראל והרחק מחוץ למים הטריטוריאליים שלה (עד 22 קילומטר מהחוף). כדי שהגז יהיה זמין לשימוש, צריך לקדוח בקרקעית הים, לשאוב אותו, לטפל בו ולהובילו אל החוף באופן בטוח. לאחר תהליך בחינה ודיונים ארוך שנמשך כארבע שנים במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, תהליך שהיה חשוף לציבור והשתתפו בו גם נציגי תושבים ונציגי ארגוני סביבה, אושרה תכנית מתאר ארצית (תמ״א) 37/ח, בה הוחלט לא לטפל בגז על היבשה (כפי שנהוג במקומות רבים בעולם), אלא להקים אסדת הפקה וטיפול קבועה – האסדה שנמצאת בלבו של הוויכוח הציבורי – שתוקם בים על גבי עמודים שיקובעו בקרקעית הים בקצה מדף היבשת כ-10 קילומטרים מערבית לחוף דור, בעומק קרקעית של כ-86 מטרים.

מערכת תת-ימית של צינורות בפתח הקידוחים שבמאגר בעומק הים (מערכת שכבר נבנתה ומוקמה על קרקעית הים) תקשר את שדה הגז לאסדת הטיפול הקבועה, שם יתבצע כל הטיפול בגז ובתוצריו הנלווים, ולאחריו יובלו התוצרים המוגמרים בצנרת אל החוף: במקרה של לווייתן מדובר בקונדנסט – נפט המוגדר כקל עד בינוני (35-45 API) שמתעבה בתהליך הפקת הגז, ובגז הטבעי.

לאחר קבלת האישורים הדרושים, יצאה לפועל התכנית לבניית האסדה. עד כה, לאסדה עדין לא ניתנו היתר הזרמה לים והיתר פליטות לאוויר, אותם מפעילי האסדה יהיו מחויבים לקבל מהמשרד להגנת הסביבה בטרם הפעלתה . אסדת לווייתן נמצאת כיום באמצע תהליך הבניה בטקסס. חברת נובל אנרג׳י שיחד עם שותפים נוספים אחראית לגילוי מאגר הגז לווייתן תהיה הממונה על הפקת הגז והטיפול בו.

אבל לא כולם מרוצים מהעתיד לבוא, רבים מתושבי האזור אינם מעוניינים שבקרבת החוף האהוב שלהם יקום מפעל פטרוכימי לזיקוק והפקה של גז ודלק, שעלול לפלוט לאוויר ולמים חומרים שונים שלטענתם יוצרים סכנה בריאותית חמורה.

למרות הצהרות של משרדי הממשלה האחראים לנושא – משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה – שלפיהן הפרויקט מפוקח על ידם והפליטות אל הים והאוויר בתהליך הפקת הגז יתבצעו לאחר טיפול ובאופן מבוקר, בריכוזים שבטוחים לציבור ולסביבה הימית – תושבי האזור יצאו במאבק עיקש, שמבטיח להגיע עד לבג״צ כדי לעצור את הקמת אסדת לווייתן בקרבת החוף ובמקומה להקים אסדה צפה ((FPSO לטיפול והפקת הגז בפי הבאר, במרחק של 120 קילומטר מהחוף.

את החששות שלהם מבססים התושבים, בין היתר, על הנזקים שנגרמים לדבריהם כבר היום על ידי אסדת תמר, שפועלת מאז 2012 במרחק של כ-23 קילומטר מחוף אשקלון (קילומטר אחד מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל), ושפולטת חומרים מזהמים לאוויר ולמי הים. אסדת לווייתן צפויה לטפל בכמויות גדולות בהרבה של גז ותוצריו, ותמוקם קרוב יותר לחוף והתושבים חוששים שכמות החומרים הנפלטים והחשיפה אליהם תגדל גם היא בהתאם.

״אני לא אומר שהאסדה הזאת תהיה משהו שאסור לנו לחיות בגללו פה במדינה, אבל הזיהום שיעלה ממנה מדי פעם לאוויר והזיהום שיישפך למים – יכולים לעשות נזק לדורות״, אומר יהודה ברונר, ממובילי המאבק האזרחי של "שומרי מישור החוף", אחד הארגונים הפעילים נגד אסדת לווייתן. ״מי שיסבלו מזה הם בעיקר הדורות הבאים. הילדים, התינוקות שייוולדו באזור. ברגע שהאסדה הזו תתחיל לפעול, הם ינשמו מהיום הראשון לחייהם אוויר מזוהם, והמים המותפלים שהם ישתו יהיו מזוהמים גם הם״.

ברונר מדגיש כי התושבים מבינים את חשיבותו של הגז הטבעי למשק, והם לא נגד הקמה עקרונית של האסדה. ״כל מה שאנחנו מבקשים מהמדינה זו תשובה לשאלה – האם יש היום טכנולוגיה שמאפשרת לעשות את כל הטיפול בגז בלב ים? מצאתם גז במרחק 120 קילומטר מהחוף? יופי, קחו אותו ותיהנו ממנו, אבל גם את הטיפול בו תעשו 120 קילומטר מהחוף – מעל המאגר – במקום להביא אותו אלינו אל החוף כדי לזהם אותנו כאן״, הוא אומר.

פירסום של "שומרי הבית", המתנגדים להצבת האסדה במרחק 10 קילומטרים מחוף דור

 

נימב״י למתקדמים?

את הטענות הללו דוחים מכל וכל משרדי הממשלה, שמגדירים את המאבק הזה כמאבק מיותר, וככזה שקם באיחור. ״צריך להבין שיש סופיות להליכים במדינת ישראל״, אומר יוסי וירצבורגר, הממונה על הנפט במשרד האנרגיה. ״מדוע לא לבנות את האסדה במקום שמינהל התכנון אישר? כלומר, יש מקום שמדינת ישראל אישרה. נובל אנרג׳י פועלת לאחר שקיבלה את כל האישורים, יש היתרי בנייה מכל מוסדות התכנון. בוועדה הארצית שאישרה את התכנית ישבו משרדי הממשלה (האנרגיה, הגנת הסביבה, הבריאות, הביטחון, האוצר, משרד ראש הממשלה ועוד) לצד נציגים של הרשויות המקומיות, הטכניון, החברה להגנת הטבע. כל מי שרלוונטי להחלטה הזאת אישר אותה. ובנוסף בוצע גם תסקיר השפעה על הסביבה. אז האם כולם סתם עבדו ארבע שנים בשביל לאשר את התכנית הזאת?״

לדברי וירצבורגר, מדובר במאבק "נימב״י" (באנגלית ראשי התיבות של הביטוי Not In My Back Yard ובעברית: נגד מיקום בחצרי), מונח שמתאר מאבקים שמתמקדים בשאיפה של תושבים להרחיק תשתיות מבתיהם, גם אם הן נחשבות כמועילות לסביבה בתמונה הרחבה. וירצבורגר טוען שבמקרה זה, התושבים לקחו את העניין הזה רחוק מהרגיל, כיוון שלא מדובר למעשה במרחק שאפשר להגדיר כ״קרוב״ לבתיהם. ״האסדה הולכת לקום במרחק של עשרה קילומטרים מהחוף״, הוא אומר. ״אבל התושבים נותנים לנו תחושה כאילו היא צמודה לחוף. למשל, מי שמחו בזמנו כנגד המשך הפעלת תחנת הכוח רידינג במזוט ודרשו את המעבר לייצור באמצעות גז היו תושבי תל אביב – לא תושבי פתח תקווה, כפר שמריהו או תושבי מרכז חולון שממוקמות כ-10 קילומטרים מרידינג. כשמסתכלים על המערך הכולל רואים שהאסדה ממוקמת במקום הנכון. המאבק הזה זה ממש לקחת את הנימב״י צעד אחד קדימה״.

בפירסומים הרבים של התושבים המתנגדים לאסדה אכן ניתן לראות הדמיית מחשב שערכו שבה אסדה גדולה ממוקמת בצמוד לחוף רחצה – מצב ששונה מאוד מהמציאות שתהיה בשטח  – אבל התושבים טוענים שהנוף לא מטריד אותם, אלא החומרים שהאסדה עלולה לפלוט. בתהליך ההפקה והטיפול בגז הטבעי נוצרים מים שנקראים "מי ייצור", שמכילים לטענתם מתכות כבדות. כך, למשל, התושבים אומרים שהם חוששים שהחומרים שמכילים המים יזהמו, בין השאר, את מי הים שבהם משתמש מתקן ההתפלה בחדרה, הנמצא כ-16 קילומטר דרום-מזרחית למיקום האסדה.

לפי המשרד להגנת הסביבה, לחשש הזה אין שום בסיס. לדבריהם, מאז 2012 מתבצע ניטור של הסביבה הימית סביב אסדות ההפקה הקיימות תמר ומארי B, שסיימה מאז את פעולתה, במסגרתו נבדקים פרמטרים כמו איכות מי הים, הצטברות המזהמים בקרקעית וההשפעה על חברת החי. ״נכון להיום לא ניתן להצביע על השפעה ספציפית שלילית של האסדות על איכות מי הים, הקרקעית או החי הימי ״, טוען רני עמיר, שניהל ב-11 השנים האחרונות את אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, וכיום משמש כמנהל מחוז חיפה במשרד. ״מבדיקות מי הים ניתן להבחין שהמליחות הגבוהה של מי הייצור יורדת לערכים טבעיים של מי הים כבר במרחק של עד כקילומטר אחד מהאסדה. גם ריכוזי המתכות בקרקעית סביב האסדות אינם חורגים מהערכים הטבעיים לקרקעית הים בישראל. פיזור מי הייצור באסדת לווייתן צפוי להיות דומה למה שקורה באסדת תמר. בנוסף, האסדה ממוקמת יותר מ-15 קילומטר ממתקן ההתפלה בחדרה וכיווני הזרמים באזור מבטיחים שאין שום חשש לזיהום מי ההתפלה עקב פעילות האסדה״.

הדמיה של אסדת לווייתן. במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שאין שום חשש לזיהום מי ההתפלה עקב פעילות האסדה. מקור: www.leviathanproject.co.il

מי מפחד מקונדנסט?

חשש נוסף שמעלים התושבים נוגע לתוצר אחר של תהליך הפקת הגז: חומר הנקרא קונדנסט (תעבית) – שזכה למוניטין מפוקפק משום שמדובר בחומר נדיף ודליק (נפט קל, בדומה לסולר ובנזין). הקונדנסט מתעבה לנוזל בתהליך ייצור הגז ומשמש היום בתעשייה כחומר מדלל להולכת נפט גולמי, וגם כחומר גלם בתהליך הזיקוק בעת ייצור דלק. היתרון העיקרי בשימוש בקונדנסט כחומר גלם לייצור דלקים בתהליך זיקוק טמון בכך שזיקוקו דורש פחות אנרגיה ביחס לנפט גולמי.

את הקונדנסט מהאסדה מתכננים להוליך בצנרת תת-ימית שמונחת כיום בחוף דור אל החוף שם יתערבב ביחס של עד 3 אחוזים (מה שיפחית דרמטית את נדיפותו) עם הנפט הגולמי שמוזרם בצנרת קאצ"א לבתי הזיקוק. הצנרת החדשה שמונחת וגם זו של קאצ"א עוברות בין היתר מעל אקוויפר החוף.

ברונר וחבריו למאבק חוששים כאמור שתקלה באסדה או בצנרת ההובלה תגרום לדליפה של קונדנסט אל מקורות המים או לפליטה שלו אל האוויר, אך המומחים במשרדי הממשלה לא מודאגים. ״הקונדנסט הוא כמעט זהה לבנזין, סתם הוציאו לו שם רע״, אומר וירצבורגר ממשרד האנרגיה. ״תחנות דלק, לדוגמה, משפיעות הרבה יותר על הסביבה מאשר הקונדנסט. בנוסף, צינור קונדנסט מתחבר כבר היום לצנרת שמובילה את כל מיליוני החביות שבז״ן מזקקת בשנה. זה צינור תת קרקעי, שגם לפי המשרד להגנת הסביבה אין לו שום השפעה על האזרחים סביבו. לאחר הקמת האסדה, אנחנו אמורים להעביר בצנרת כמות של כ-2,000 חביות ביום בשיא, כשבצינור הנוכחי כבר זורמות מיליוני חביות ביום אל בתי הזיקוק. כלומר, מה שצפוי זה אפילו לא אחוז שנתי ממה שכבר מוזרם כיום. אז למה עכשיו מקימים על זה רעש?״

במשרד להגנת הסביבה, במקביל, טוענים כי ההקמה והתפעול של צנרת הקונדנסט מאסדת לוויתן לחוף יפוקחו על ידיהם על פי חוק חומרים מסוכנים, כפי שינוסח בהיתר רעלים שיינתן למתקנים. תנאי ההיתר ידרשו מערכת לגילוי דליפות, וכן מתקנים לאחסון הקונדנסט. גם הם מציינים כי צנרת תת ימית להעברת דלקים – כולל נפט גולמי ומוצריו – קיימת בישראל מזה שנים רבות, וכי היקף תעבורת הדלקים האלו בצנרת עומדת כבר היום על כ-14 מיליון טון בשנה.

״יש להבין כי עקרונית קונדנסט זורם במערכת סגורה לחלוטין ואינו מוזרם או דולף לסביבה הימית או היבשתית״, אומרים במשרד. ״יחד עם זאת, למצבי תקלות וכתנאי מקדים לאישור הפעלה לאסדת לווייתן, תוגש תכנית חרום מפעלית של חברת נובל אנרג'י כמפעילת האסדה, שמטרתה לתת מענה להיערכות בציוד ובכוח אדם הנדרש לטיפול בתקרית דליפה של שמן לים ולחופים״.

"כל הדלקים של מדינת ישראל מגיעים דרך הים במכליות", אומר עמיר. "זה קורה בכמויות אדירות, עם נפט גולמי ומזוט – חומרים שהם בעייתיים הרבה יותר. כך שהסיכון הפוטנציאלי של דליפת קונדנסט מצינור שהמקור שלו ממוקם 10 קילומטר מהחוף – בכמות קטנה בהרבה מזו של מכלית אחת שמגיעה דרך הים שבה יש כמאה אלף טון – היא לא פרופורציונלית״.

ומה עם זיהום האוויר?

מלבד הקונדנסט המושמץ, החשש העיקרי של התושבים – כמו גם של המשרדים, שלטענתם נותנים לנושא מענה ראוי – הוא מזיהום האוויר שייפלט מהאסדה, הן בשגרה והן במקרים של תקלות.

החשש של התושבים הוא שלאורך השנים דליפות ותקלות שונות באסדה יביאו למקרים רבים של חשיפת תושבי האזור לחומרים מסרטנים כגון בנזן (שנמצא גם בבנזין), והם כלל לא משוכנעים שהרגולטור עושה מה שצריך כדי למנוע זאת. גם במקרה זה הם מבססים את החשש בין היתר על המצב באסדת תמר, שממנה – כך התברר – נפלטים לאוויר מזהמים אורגנים נדיפים בריכוזים הגבוהים ממה שצפו המודלים של חברות הגז.

לפי רעות רבי, מנהלת תחום אנרגיה באגף איכות אוויר במשרד להגנת הסביבה, הלקחים מאסדת תמר משמשים לא רק כדי להפחית את הפליטות ממנה כיום, אלא גם משפיעים על תהליך התכנון של אסדת לווייתן. ״כלקח מהליך התכנון וההקמה של אסדת תמר, מוקמת אסדת לווייתן כתכנית מסודרת החל מרמת התמ"א וכלה בתכניות מפורטות והיתרי בנייה הניתנים מכוחה״, היא מסבירה. ״בתוך כך, העביר המשרד להגנת הסביבה לנובל אנרג'י הנחיות עקרוניות לתכנון האסדה, ובהן דרישה לתקני פליטה ממתקני ייצור אנרגיה, איסור נישוב גזים וחובת הקמת מערכת להשבת גזים באסדה, שתצמצם מאוד את הפליטות ממנה. בימים אלה נבדקת הבקשה להיתר הפליטה לאסדה ונבחנים האמצעים להפחתת פליטות. התהליך המסודר הזה, יחד עם יישום דרישות המשרד, צפוי להביא לכך שהפליטות מאסדת לוויתן יהיו נמוכות בכ-97 אחוז מהפליטות מאסדת תמר כיום״.

״אסדת לוויתן מתוכננת על פי תקנים בינלאומיים מחמירים וכמערכת סגורה – כלומר גזים מושבים לשימוש חוזר בתהליך״, מסבירים בנובל אנרג'י. ״כחלק מההיערכות לתקלות, יותקן באסדה לפיד לשריפת גזים. במצבים בלתי שגרתיים (כגון תקלה או בדיקות תקופתיות) ינותבו הגזים לשריפה בלפיד וכך תימנע פליטתם לאוויר. תפעול האסדה יעשה בהתאם להוראות היתר הפליטה לאוויר מהמשרד להגנת הסביבה״.

בנוגע לסכנות לזיהום האוויר כתוצאה מפליטות מהאסדה, הטענה הרשמית של נובל אנרג'י היא ש״אין חשש לפגיעה באיכות האוויר באזור החוף. במסגרת הבקשה להיתר פליטה לאוויר, הורצו מודלים של פליטות בתרחישי קיצון, ובהנחות מחמירות של התנאים המטאורולוגיים המשפיעים על פיזור הפליטה. מתוצאות המודלים הללו נמצא כי כמות המזהמים הצפויה להגיע לחוף זניחה״.

את הקונדנסט מהאסדה מתכננים להוליך בצנרת תת-ימית שמונחת כיום בחוף דור אל החוף שם יתערבב ביחס של עד 3 אחוזים (מה שיפחית דרמטית את נדיפותו) עם הנפט הגולמי שמוזרם בצנרת קאצ"א לבתי הזיקוק. תצלום: By Yitzhak Marmelstein CC BY-SA 4.0

 

על תוצאות הסימולציות האלה יש לפרופ׳ דוד ברודאי, מומחה לזיהום אוויר מהפקולטה להנדסת סביבה בטכניון, הרבה ביקורת. "במודל שבו השתמשה חברת נובל אנרג׳י בתסקירי ההשפעה על הסביבה שהגישה למשרד להגנת הסביבה יש כמה בעיות״, הוא אומר, ״והראשונה היא שהם השתמשו במודל פיזור מזהמים שהסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA) הגדירה באופן ספציפי שהוא אינו מתאים למפעלים שנמצאים באזור החוף. גם המשרד להגנת הסביבה הגדיר שעבור מפעלים בקו החוף צריך להשתמש במודל אחר מזה שנובל השתמשה בו, מכיוון שבאזור החוף פיזור המזהמים שונה מאוד מזה שבפנים היבשה: המטאורולוגיה יוצרת שינויים משמעותיים מאוד במשטר הזרימה של האוויר במעבר מזרימה מעל למים לזרימה מעל ליבשה. אם תוכנה לא יודעת לחשב את השינויים האלה, אז התוצאות של הסימולציות יהיו ככל הנראה שגויות. במשרד להגנת הסביבה יודעים את זה, כי הם הורו שכל המפעלים שנמצאים על קו החוף – כולל את תחנות הכוח, מתקני ההתפלה וכו׳ – צריכים להשתמש בתוכנה אחרת כשהם עושים תסקיר השפעה סביבתי. פה הם קיבלו משהו שלא נעשה נכון״.

לדברי ברודאי, זו רק בעיה אחת במודל. ״הדבר השני שנעשה לא נכון הוא התרחיש שבו נובל השתמשה בתסקירים שלה״, הוא אומר. ״כדי לחשב את הפליטות היא לקחה תרחיש שנקרא 'עסקים כרגיל' – כלומר תרחיש שלפיו הכול יעבוד כמו שצריך, ותחת ההנחה הזאת תהיה פליטה יחסית קבועה כל השנה – ולפי זה הם עשו ממוצע פליטות שנתי. אבל מה שצריך לקחת בחשבון הוא שהממוצע תמיד נמוך מהערכים הקיצוניים. הטענה שלי היא שצריך לקחת תרחיש מחמיר – אמנם לא את המחמיר ביותר, כי קטסטרופה מתרחשת במקרים מאוד קיצוניים, אבל תרחיש מחמיר יותר מבשגרה – על מנת להגן על הציבור ועל הסביבה״.

ברודאי אומר שהטענה של נובל שלא יהיו פליטות – כיוון שבמקרה של תקלה, יופנו כל הגזים ללפיד – היא לחלוטין לא סבירה, ולכן השימוש ב״עסקים כרגיל״ מצייר תמונה לא נכונה. ״אם מסתכלים על אסדות ברחבי העולם, רואים שאין אסדה שאין ממנה בכלל פליטות של חומרים אורגניים,״ הוא אומר, ״אז הנקודה הראשונה למחשבה היא – למה משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה מוכנים לקבל את הטענה שבגלל שהכול ילך ללפיד לא יהיו פליטות? הם לא מתייחסים כאן לנושא של פליטות לא-מוקדיות ולפליטות נשנות אך לא רציפות (למשל מאטמים) וגם לא לתקלות שעלולות להיות בלפיד״.

״בארה״ב נדרשות אסדות הפקה לדווח פליטות ברמה יומית – אפשר לעקוב אחרי זה ולראות גם את עוצמת הפליטות וגם את מספר האירועים״, הוא מוסיף. ״בדקנו וראינו שפליטות של חומרים אורגניים מתרחשות באסדות הפקה באופן נשנה, אך לא בהכרח רציף, לאורך השנה. הפליטות הן בעוצמות משתנות – יש ימים שנפלטים יותר וימים שפחות, זה תלוי בגורמים תפעוליים – אבל הנקודה היא שלא מדובר באירוע שקורה פעם בשנה, אלא יש הרבה מאוד אירועים כאלה״.

ברודאי הריץ, עם שותפים נוספים, מודל אלטרנטיבי שבחן את פיזור המזהמים מהאסדה. בניגוד למודל של נובל – שהתבסס על נתונים מתחנה מטאורולוגית אחת – התבסס המודל של ברודאי על נתונים ממספר רב של תחנות מטאורולוגיות שונות לאורך מישור החוף באזור המדובר. ״בדקנו את הערכים היומיים הכי גבוהים בנקודות ישוב שונות לאורך השנה (המודל הורץ על פי מטאורולוגיה של 2014) ולא הופתענו לגלות שיש שינויים עונתיים – בקיץ למשל רואים את הריכוזים הגבוהים ביותר״.

ברודאי אומר שבניגוד למודל של נובל, שבחן רק את קו החוף (עד 10 קילומטר מהאסדה), הסימולציה שלו הכילה רצועה של חמישה קילומטר בתוך היבשה. "המודל שלנו הראה שיש מקומות שבהם הריכוז היומי הממוצע יותר גבוה בצורה משמעותית מהתקן היממתי לבנזן". על פי ברודאי, התקן היממתי המותר הוא ריכוז של 3.9 מיקרוגרם בנזן למטר קוב אוויר (מק״ג למ"ק), ומותר לחרוג ממנו על פי החוק עד שבע פעמים. "אנחנו מצאנו לפי המודל שבשנה צפויים לפחות 16 ימים של חריגות במקומות שונים".

"אני חושב שאנשי מקצוע אחרים בלתי-תלויים, אך שאינם ממומנים על ידי היזם, צריכים לבצע הרצות דומות על תרחישים ריאליים מחמירים, על מנת שפיתוח שדה לוויתן יבוצע באופן שאינו מסכן את הציבור", מסכם ברודאי. "אם אין סכנה חשוב שהציבור ידע את זה, לחלופין אם קיימת סכנה לבריאות הציבור הממשלה חייבת לשנות את החלטותיה הקודמות ולפעול לבניית אסדת לווייתן באופן ובמקום שלא יסכן את הציבור״.

לטענותיו של פרופ' ברודאי בנושא התאמתו של המודל שנבחר לבדוק את ההשפעות הסביבתיות השיב המשרד להגנת הסביבה כי "המשרד להגנת הסביבה ביצע הרצות במודל המומלץ, שביקש פרופ' ברודאי, במסגרת תהליך בדיקת ההשפעות הסביבתיות. בנוסף, ביצע המשרד לאחרונה הרצות נוספות במודל זה ומצא, כפי שמצא בעבר, כי הריכוזים נמוכים משמעותית מהתקן".

לטענה של ברודאי על התעלמות ממצבי תקלה במודל, נמסר מהמשרד כי "המשרד להגנת הסביבה התייחס כמובן גם לתרחישי תקלה, אך גם במקרה זה לא נמצאו חריגות".

לטענה של ברודאי בנוגע לאירועי פליטות רבים לאורך השנה באסדות של נובל אנרג'י אמרו במשרד כי "ההשוואה בין אסדות בטכנולוגיות שונות, שמטפלות בתוצרי מאגרים בעלי מאפיינים שונים שגויה. אסדת לווייתן, לכשתוקם, תהיה מחויבת לעמוד בחוק כמו כל מתקן תעשייתי הנדרש להיתר פליטה לאוויר. היתר הפליטה יאסור נישוב גזים ויחייב הפעלת הלפיד באופן המפחית את הפליטות ב-99 אחוז".

עוד נמסר מהמשרד ש"יצוין כי פרופ' ברודאי ושותפיו השתמשו בפליטות שאינן אופייניות לאסדת לווייתן ואף התייחסו לפליטות ממצבי תקלה כאל פליטות שבשגרה" וש"תמוהה  הטענה של פרופ' ברודאי בדבר הצורך בבדיקה של אנשי מקצוע בלתי-תלויים – אנשי המשרד הם בלתי תלויים!  פרט לאנשי המקצוע של המשרד להגנת הסביבה, נבחנה השפעת האסדה על איכות האוויר ע"י מומחים ויועצים חיצוניים כחלק מתהליך אישור התמ"א ובתהליך בדיקת ההיתר".

ומה אומרים ארגוני הסביבה?

בימים האחרונים פירסמו החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין ואקואושן הצהרה משותפת שתומכת במיקום הנוכחי של האסדה כ-10 קילומטרים מהחוף, כאשר גם רשות הטבע והגנים פירסמה שהיא תומכת בעמדה זו.

"שלושת הארגונים תומכים במעבר של משק האנרגיה הישראלי, להסתמכות משולבת של גז טבעי ואנרגיות מתחדשות. מה שיפחית באופן משמעותי את זיהום האוויר מייצור חשמל, תעשייה ותחבורה. זיהום אשר פוגע בבריאות האזרחים וגורם לתמותה", נכתב בהצהרה. "אנו סבורים כי העברת האסדה לעומק הים, היכן שאין כמעט רגולציה סביבתית, וההליכים כלל אינם מפוקחים ושקופים לציבור, תהיה מהלך חסר אחריות, שכרוך בסיכון סביבתי כבד, לסביבה הימית. למעשה, המרוויחות העיקריות מהעברת האסדה לעומק הים, יהיו חברות האנרגיה, שיפעלו בהיעדר רגולציה, פיקוח ושקיפות".

הארגונים הצהירו שהם שותפים לעמדת התושבים בדרישה "לנקוט בזהירות יתרה ולהבטיח שמנגנוני הבטיחות והסביבה, בהליכי הפקת הגז הטבעי, יהיו המתקדמים והיעילים ביותר, ושהפיקוח על פעילות זו, יהיה הדוק מטעם הממשלה והציבור, כאחד". עוד הם מוסיפים כי "על המדינה לצמצם, ככל הניתן, את ההשלכות הסביבתיות, לרבות היבטי זיהום אוויר, זיהום אור, פליטות לים, פגיעה בחי הימי וסכנת דליפות ושפך של דלקים ושמנים".

הארגונים מסכמים ואומרים כי הם "סבורים שיש לאפשר לגז הטבעי להגיע לחופינו באמצעות התכנית שנקבעה, וכל זאת תוך עמידה בכל הסטנדרטים הסביבתיים, המחמירים ביותר".

עמותת צלול, לעומת זאת, הודיעה על תמיכתה במאבק התושבים, זאת למרות שבעבר הייתה שותפה לתהליך התכנוני שהוביל למיקומה הנוכחי. הארגון מגמה ירוקה הודיע גם הוא על תמיכה בשינוי המיקום וסוג האסדה, והקמת אסדה צפה על פי הבאר: "החלטנו לתמוך במאבק להרחקת האסדה אל פי באר מתוך אמונה שזהו הדבר הנכון ביותר גם בהיבט של בריאות הציבור וגם בהיבט של שמירת הים. מתוך הסתכלות רחבה על משק האנרגיה בישראל, אנחנו משוכנעים שניתן להרחיק את האסדה מבלי לעכב את סגירת התחנות הפחמיות בחדרה שתביא לצמצום משמעותי של זיהום האוויר באזור".

במגמה ירוקה קראו גם "להפסיק את הפיתוח ואת מתן רישיונות החיפוש למאגרים נוספים. כל פיתוח נוסף משמעותו הכנסת חומרים מסוכנים לזיקוק בתוך ישראל ובמפרץ חיפה, ועל הממשלה לעצור באופן מוחלט את ייצוא הגז כדי שלא נדרש לפיתוח מאגרים נוספים ונוכל להיגמל מדלקי מאובנים".

בינתיים הקימו פעילי המחאה מאהל בחוף דור בצמוד לעבודות להנחת הצנרת שנמשכות לעת עתה לפי לוח הזמנים המתוכנן. אם לא ישתנה דבר (ובישראל הכוונה היא בעיקר להחלטה של בג"צ) עמודי האסדה יגיעו למיקום שנקבע ויוצבו על הקרקעית 10 קילומטרים מהחוף בתחילת 2019, גוף האסדה יגיע ויוצב באמצע 2019 והגז יחל לזרום בסוף 2019.

בכל מקרה, נדמה שכל הצדדים יסכימו שגם אם אסדת לווייתן תחל לפעול כמתוכנן בסוף 2019 וגם אם מאבק התושבים יוביל לבסוף לשינוי המיקום אל פי הבאר, על מדינת ישראל להיערך באופן מיידי להגנה על הסביבה הימית של ישראל מפני דליפות וזיהומים כתוצאה מפעילות קידוחי הגז בים התיכון, זאת באמצעות יישום התכנית הלאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן (תלמ"ת), כולל הקצאת תקנים ייעודיים לכוח האדם הנחוץ לתפעולה. בנוסף, יש להכיל בחוק האזורים הימיים שעוסק במים הכלכליים של ישראל (בהם אושר כבר פיתוח שדות הגז כריש ותנין בפי הבאר), את סמכויות הפיקוח והאכיפה של המשרד להגנת הסביבה בדיוק כפי שמתקיים במים הטריטוריאליים.

שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מערכים קשורים

thumbnail

להפסיק להזיז את השעון עדויות חדשות על הנזק הכלכלי, הבריאותי והחברתי שבהזזת השעון גורמות לכך שברחבי העולם נפרדים משעון הקיץ ועוברים לשעה אחידה כל השנה. מתי זה יקרה גם בישראל?

thumbnail

מלכלכים ובוכים מי הם הישראלים שיוצאים לטבע ומשאירים אחריהם פסולת? מחקר חדש שמתפרסם כאן לראשונה חושף את האמת הלא נעימה: האנשים האלה הם אנחנו

thumbnail

המים של המאיה משבר שכלל את זיהום מקורות המים נחשב לאחת הסיבות לקריסת אימפריית המאיה האדירה. מה אפשר ללמוד מהטרגדיה שלהם כדי לשמור על המים שלנו?