לא כולנו מחבבים קרפדות וצפרדעים וככל הנראה רובנו לא ננשק צפרדע כדי לבחון האם היא תהפוך לנסיך. אולם היצורים הקטנים הללו מביאים תועלת רבה לאדם, מאחר שהם ניזונים בין היתר מחרקי מים ובהם גם המטרד המושבע של האדם, היתוש. כעת, מחקר חדש שנערך בארה"ב מראה ששינוי אקלים וזיהומים של מקורות מים מאיימים על עתידם של היצורים המקרקרים והחלקלקים האלה.
שינוי האקלים, זיהום מקורות מים וצמצום של בתי גידול לחים – אותן "ביצות" שבהן גרים הצפרדעים והקרפדות – חושפים אותן לסכנות רבות. הנפגעים הראשונים הם הביצים והראשנים, צאצאי הצפרדעים והקרפדות. הביצים והראשנים זקוקים לבית גידול מימי שבו הם משנים את צורתם ומתפתחים לקרפדה או לצפרדע. אולם לנוכח שינוי האקלים הגורם להפחתת גשמים, קיצור עונת החורף, עליית הטמפרטורה ואידוי מוגבר במקומות רבים, התייבשות מוקדמת של בריכות חורף גורמת לכך שהראשנים לא מצליחים להשלים את שינוי הצורה ומתים. תמותה המונית של ראשנים עשויה להתרחש גם כתוצאה מחשיפה לרמות גבוהות של מזהמים.
לאור תחזיות קודרות אלו, מתרבים המחקרים שבוחנים את ההשפעה של איומים סביבתיים על מינים שונים של דו-חיים, ביניהם קרפדות וצפרדעים. מרבית המחקרים מתמקדים בהשפעה של איום ספציפי על מין בודד; אך מחקר חדש שנערך בארה"ב העריך כיצד שינוי אקלים וזיהומים של מקורות מים (ובייחוד זיהום נחושת) עשויים להשפיע על עתידם של קרפדות (ממין Anaxyrus terrestris) וצפרדעים (ממין Lithobates sphenocephalus). דו-חיים רגישים במיוחד לשינויים ברמות ריכוז הנחושת במים, ולכן החוקרים בחרו לבחון את מקור הזיהום הזה. כמו כן, החוקרים התמקדו דווקא בשני מינים אלו, משום שהם נפוצים במגוון בתי גידול לחים בארה"ב בכלל, ובבתי גידול מזוהמים בפרט.
באמצעות מודל, החוקרים העריכו כיצד רמות שונות של ריכוזי נחושת במים ושינויים בתנאי האקלים (הסיכוי לאירועי התייבשות ותמותה המונית) עשויים להשפיע על שרידותם של הצאצאים ובעקבות כך על שרידותם של שני המינים. לאחר הרצה של אלף סימולציות שהעריכו את מצבן של האוכלוסיות במשך 50 שנה, נמצא שלאירועי התייבשות הייתה השפעה רבה במיוחד על שרידות האוכלוסיות. כמו כן, כאשר רמות ריכוזי הנחושת היו גבוהות, שרידותן של האוכלוסיות הייתה נמוכה ובקרב שני המינים האוכלוסיות פחתו למחצית מגודלן. החוקרים הכניסו למודל מידע מניסויי מעבדה שבחנו את השרידות בפועל של ראשנים משני המינים הללו שנחשפו לנחושת, כך שהמודל נסמך על מידע אמיתי.
כשהחוקרים בחנו את ההשפעה של כל איום בנפרד, נמצאו הבדלים בקרב שני המינים. קרפדות נמצאו רגישות יותר לזיהום בהשוואה לצפרדעים. מנגד, הצפרדעים הציגו רגישות גבוהה יותר לאירועי התייבשות. כך למשל, לפי המודל, אם כל שלוש שנים יחול שינוי אקלימי שיוביל להתייבשות של בית הגידול ולתמותה המונית של כלל הראשנים, סיכויי השרידות של הצפרדעים יעמדו על 37 אחוז לעומת 75 אחוז בקרב קרפדות.
ברמה העולמית, אוכלוסיות הדו-חיים הולכות ומצטמצמות, ובישראל המצב אינו שונה. מעבר לשינויי אקלים, נוכח לחצי הבנייה והפיתוח, שאיבות מים מנחלים וממי תהום, זרימת שפכים ומזהמים אחרים, נפגעים בתי הגידול הלחים המשמשים אזור מחייה לאותן אוכלוסיות. ביטוי בולט לפגיעה זו ניתן לראות בהכחדה של מרבית בתי הגידול הלחים (בעיקר בריכות החורף, אשר 90 אחוז מהן נעלמו) לאורך מישור החוף, אשר נהרסו כתוצאה מלחצי הבנייה והפיתוח. מסיבה זו, כיום, מקצת בתי הגידול הלחים שנשארו מוגנים באמצעות שמורות טבע וגנים לאומיים. בריכות החורף כמעט שאינן מוגנות עקב גדלן הזעיר וקרבתן לערים. החברה להגנת הטבע עושה רבות להגנה וגם לשחזור בריכות החורף.
במהלך העשור האחרון התפתחה מדיניות חדשה הרואה בטבע גם כצרכן מים ולא עוד רק כמשאב מים. מדיניות זו, שעדיין אינה מיושמת, מוכרת בחוק המים ומקודמת באמצעות תכנית אב למים שלה שותפים רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ורשות שמורות הטבע והגנים. אז בפעם הבאה שתיתקלו בשלולית חורף או בסתם שלולית, בדקו אם יש בה צפרדעים או קרפדות – וזכרו שגם הן נמצאות בסכנה.
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם