דר נטע ליפמן

השמש זורחת גם אחרי גלזגו

נובמבר 18, 2021

ועידת גלזגו וההחלטות האנמיות שהתקבלו בה הוציאו לרבים את האוויר מהמפרשים. עם זאת, חשוב לשמור על אופטימיות, כי שינוי אמיתי יכול להגיע גם מהזירה העירונית והמקומית שלנו


ועידת האקלים בגלזגו הסתיימה שבוע שעבר בקול ענות חלושה. חרף כל ההבטחות והציפיות, ההסכם הסופי שיצא בסופו של יום תחת ידיהם של מארגני הכנס היה רך ומסוייג, נטול יומרות וללא כל הבטחה לשינוי אנרגטי משמעותי, כמו גם חסר התחייבות אמיתית מצד המדינות המתועשות לתמוך בצורה משמעותית במדינות שנפגעות ממשבר האקלים. תקוות רבות נתלו בוועידה בת השבועיים ויום, שבה דרו תחת קורת-גג אחת נציגי 197 מדינות – והן נגוזו לאיטן ככל שהלך והתברר ההסכם הסופי.

אך בין כל הפסימיות, אסור לנו לוותר. ראשית, אין ספק שהוועידה כן הצליחה להרעיד את אמות הסיפים, בדרכה. השיח על משבר האקלים הגיע אל הכותרות הראשיות בכל גופי התקשורת בעולם. מדענים נהרו לאולפני החדשות והסבירו: משבר האקלים כבר כאן, והעולם חייב להיערך אליו בצורה מערכתית, כוללת ומיידית. אין לדעת האם הציבור הקשיב למסרים הסביבתיים שנשמעו מכל הרמקולים בימים האלה, אך הוא ללא ספק שמע אותם.

מעבר לכך, עלינו לזכור שגורמי ההנהגה והדיפלומטיה המדינתיים מרחבי העולם הם ממש לא היחידים שיכולים לתרום למאבק הקריטי במשבר האקלים שמאיים על כולנו. גם לגורמים מקומיים ועירוניים יש כוח אדיר, והם יכולים להביא את השינוי, כאן ועכשיו.

דוגמה בולטת לכך מארצות הברית היא הכרזתה של עיריית איתקה (Ithaca) שבמדינת ניו יורק לפני כשבועיים, שלפיה בכוונתה להגיע למצב שבו בכל הבניינים שבה ייעשה שימוש בחשמל ובאנרגיות מתחדשות בלבד עד 2030, ולא בדלקים פוסיליים (פחם, גז ונפט). חשוב לציין שלא מדובר בכפר קטן ונידח: איתקה מונה כ-30 אלף תושבים – ואוניברסיטת קורנל היוקרתית שוכנת בה. יש בעיר כ-6,000 בתים ומבנים ציבוריים, והפיכתם למאופסי פחמן צפויה לחסוך כ-160 אלף טון של פחמן דו-חמצני בשנה (שווה ערך לפליטות שמייצרות 35 אלף מכוניות במשך שנה שלמה).

עיריית איתקה שבמדינת ניו יורק הכריזה לפני כשבועיים שבכוונתה להגיע למצב שבו בכל הבניינים שבה ייעשה שימוש בחשמל ובאנרגיות מתחדשות בלבד עד 2030, ולא בדלקים פוסיליים. צילום: Axel Drainville, CC BY-SA 2.0

המהלך שצפוי להתבצע באיתקה יכלול בין השאר התקנת פאנלים סולאריים על גגות הבתים, הצבת מצברים לאגירת אנרגיה במרתפים והחלפת כיריים שפועלות באמצעות גז בישול וגז טבעי בכיריים חשמליות. בנוסף, העיר צפויה להתקין משאבות חום חסכוניות בבתים, כדי לאפשר חימום וקירור יעילים, בריאים וסביבתיים יותר. בשלב הראשון יכלול המיזם חשמול של 1,000 בנייני מגורים ו-600 מבנים מסחריים, ובשלב השני יחושמלו שאר 4,400 בנייני העיר.

עיריית איתקה לא תבצע את המהלך הדרמטי לבדה, אלא יחד עם חברת הסטארטאפ האמריקאית BlocPower, שמתמחה בהפיכת בניינים לחשמליים ולידידותיים אנרגטית. רק לאחרונה השלימה החברה פרויקט חשמול מאסיבי, שכלל למעלה מ-1,000 בתים שממוקמים בברוקלין שבעיר ניו יורק.

עד כה גייסה איתקה 100 מיליון דולר מקרן ההשקעות הפרטית Alturus עבור השלב הראשון של חשמול הבניינים. לצורך המשך המיזם, העיר מתכוונת לגייס כ-250 מיליון דולר נוספים. בנוסף, יישום המהלך צפוי להוביל ליצירתן של כ-1,000 משרות חדשות עד 2030.

מיזם חשמול הבניינים הוא חלק מתוכנית ה-Green New Deal הרחבה יותר שאיתקה הכריזה עליה כבר ב-2019. המהלך בא גם בהמשך לחקיקה שהעירייה המקומית העבירה ביוני האחרון, שלפיה בניינים חדשים ומשופצים לא רשאים להסתמך על גז טבעי וגז בישול.

נצטרך להציל את עצמנו

חשוב לציין שבניינים הם צרכני אנרגיה משמעותיים: בארה"ב, הם אחראיים לקרוב ל-40 אחוז מפליטות גזי החממה. לפי מייסד ומנכ"ל BlocPower, דונל ביירד, יש ברחבי ארה"ב כ-100 מיליון בניינים, שתפעולם מצריך בזבוז של סכום כולל של כ-100 מיליארד דולר בשנה על דלקים מאובנים – כך שהפיכת הבניינים ברחבי המדינה לנטולי פחמן תטמון בחובה חסכון כלכלי עצום.

זה לא שאין אתגרים בדרך שאיתקה צועדת בה. מגפת הקורונה עיכבה את לוחות הזמנים, וייצרה קושי תזרימי בתקציב העירייה. בנוסף, מבנים רבים נמצאים בבעלות בעלי בית שלא מתגוררים בעיר, ולכן ייתכנו קשיים בשיתוף הפעולה איתם. כמו כן, תוכנית המימון של המיזם, שכוללת מתן הלוואות בתנאים מועדפים, היא מורכבת יחסית, וייתכן שיהיה מורכב להסביר אותה לבעלי הבתים השונים.

בניינים הם צרכני אנרגיה משמעותיים: בארה"ב, הם אחראיים לקרוב ל-40 אחוז מפליטות גזי החממה. אוניברסיטת קורנל שבאיתקה, צילום: Maeshima hiroki, CC BY-SA 3.0

איתקה היא העיר הראשונה בארה"ב שהצהירה שבכוונתה להגיע לאיפוס פחמני של כל בנייניה – אבל היא לא תהיה האחרונה. ההתמקדות של העיר בבניינים, לצד השימוש במימון פרטי, מדגימים כיצד מודלים עירוניים נוספים להתמודדות עם פליטות עשויים להתפתח.

"אף אחד לא בא להציל אותנו", אמר לאחרונה ראש עיריית איתקה, סוונט מייריק, בהקשר המיזם החדש. "אנחנו נצטרך להציל את עצמנו". נראה שזו התחושה של רבים מאיתנו בבוקר שאחרי ועידת גלזגו: אין לנו על מי לסמוך, אלא על עצמנו – ולכן, השינוי יכול וצריך לבוא מתוך פעולות מקומיות. בסופו של יום, ערים יכולות לשמש מעבדות חיות לשינויים מהירים, לאימוץ רעיונות חדשים ויצירתיים שיכולים לשפר את הדרך שבה אנחנו צורכים חשמל, מחממים את הבית, נוסעים לעבודה או עורכים קניות. הטכנולוגיה כבר כאן, ההכרח שבדבר ידוע היטב – כל מה שצריך עכשיו זה יוזמה ואומץ. שני אלה אולי נעדרו מאולם המליאה בסקוטלנד, אבל אין כל ספק שהם נמצאים באלפי ערים ברחבי העולם – וגם אצלנו בישראל.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-דה מרקר
שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מערכים קשורים

thumbnail

לעצור את הסחף איך הצליחו האירופאים לצמצם את סחף הקרקע החקלאית ב-20 אחוז בעשור האחרון, וכך לחסוך מיליארדים?


מה אפשר ללמוד על חוסן ושיקום אחרי אסון מהחי ומהצומח? בימי מלחמה לא תמיד קל להיות חזקים או לדמיין את היום שאחרי, אך בעלי חיים וצמחים שונים מלמדים אותנו שאפשר לשרוד ולגלות חוסן גם בתנאים עוינים ומאתגרים. שלל דוגמאות מציעות שאם הטבע מצליח להשתקם, גם אנחנו יכולים

thumbnail

חינוך היער בישראל בתנופה: מה זה אומר והאם זה מתאים לי? לקראת פתיחת שנת הלימודים, למה כדאי לשלוח את הילדים לגן יער? מחקר ראשון בישראל מראה את הקשר בין חינוך במרחב הפתוח לקהילתיות, ואיך שהייה ממושכת וחזרתית בטבע משפרת מיומנויות מגוונת