השעון שסופר את ההתחממות

משבר האקלים קשה והוכח שאנחנו הגורמים לו, אך לא מדובר בגזירת גורל קוסמית. שעון שמתקתק בלב מנהטן הוא אנדרטה לזמן ההולך ואוזל - וגם קריאה לפעולה

בלב מנהטן, ביוניון סקוור (רחוב 14 בעיר) יש שעון גדול שסופר את הזמן לאחור. הוא ניצב בלב הכיכר כבר למעלה מ-20 שנה, שעון אלקטרוני המכיל 15 ספרות דיגיטליות. השעון המקורי, שתוכנן על ידי קריסטין ג'ונס ואנדרו גינזל, ביקש לחקור את "מערכת היחסים בין העיר לזמן", על פי אתר הקרן לאמנות ציבורית. מחרוזת המספרים המכונה "המעבר" הראתה כמה זמן עבר מאז חצות וכמה זמן נותר עד חצות.

בספטמבר 2020 הוא תוכנן מחדש כדי להמחיש את חלון הזמן הקריטי שנותר לפעולה אפקטיבית למניעת השפעות ההתחממות הגלובלית מלהיות בלתי הפיכות. התצוגה הדיגיטלית נועדה להמחיש לעוברים ושבים (שבימים כתיקונם ואפילו בימי קורונה גודשים בהמוניהם את הכיכר המרכזית בעיר) את האמת המטרידה – כדור הארץ מתחמם ולנו יש חלק משמעותי בזה.

את המיצג הנוכחי יצרו גן גולן ואנדרו בויד, פעילי אקלים ואמנים, שלקחו על עצמם את המשימה להמחיש לנו שהזמן אוזל ושצריך להתחיל לפעול.

במעמד ההשקה הופיע המספר: 7:103:15:40:07 שמייצג את השנים, הימים, השעות והשניות שנותרו לפעולה עד ש"תקציב הפחמן" של כדור הארץ יתרוקן, זאת בהתבסס על שיעורי הפליטה הנוכחיים. שעון העצר סופר כמה זמן ייקח עד שהעולם יסיים את תקציב הפחמן שלו אם לא תתבצע פעולה מהירה, שתמנע את התחממות העולם מעל ל-1.5 מעלות צלזיוס ביחס לרמות הטרום-תעשייתיות.

הספירה, כמובן, נמשכת. בזמן כתיבת שורות אלו נשארו 6:137:19:31:45 והנתונים מתעדכנים כל העת על בסיס מידע של מכון המחקר "מרקור" לחקר שינוי האקלים.

השעון משמש אנדרטה חיה ומתקתקת לזמן ההולך ואוזל. זה שילוב חשוב ואפקטיבי של מדע, טכנולוגיה ואמנות, שדוחק את מי שצופה בו לחשוב ולפעול. "אנו נמצאים במצב חירום אקלים, אך עדיין יש זמן להימנע מאסון אם ננקוט בפעולה נועזת ומיידית במהירות ובקנה המידה הנדרש – מעבר למה שהפוליטיקאים ראו שאפשר מבחינה פוליטית" כותבים היוזמים בדף הבית של המיזם.

שש השנים הבאות הן החלון שנותר עבור האנושות לחוקק שינויים נועזים ומשמעותיים בכלכלה הגלובלית שלנו, כדי להימנע מהעלאת הטמפרטורה העולמית מעל 1.5 מעלות צלזיוס, נקודה ממנה מזהירים המדענים ומסמנים כנקודת האל-חזור, שאחריה ההשפעה על כדור הארץ תהיה הרת אסון. בנוסף, עוקב השעון אחר אחוז האנרגיה הזמינה המסופקת ממקורות מתחדשים. במידה רבה, שני המספרים האלה הם בין החשובים ביותר בעולם.

מאז השקתו בניו יורק, הפיצו יוזמי השעון את היוזמה לערים נוספות בעולם, ביניהן ברלין, רומא ולאחרונה גם בגלזגו, שם עתידה להתקיים ועידת האקלים העולמית בנובמבר הקרוב.

המיצג אינו חדש, אפוא, אבל הוא זכה למשנה תוקף וחשיבות השבוע, אחרי פרסום ממצאיו המאוד מדאיגים של הדו"ח השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם. 234 מדענים שמגיעים מ-60 מדינות שונות עמלו במשך שלוש שנים על מנת להגיד בשפה הכי חריפה שמדענים יודעים להגיד- העולם מתחמם ואנחנו הסיבה לכך.

כותבי הדו"ח שבו והבליטו את מה שרבים מהם אומרים על בימות רבות: המשבר כאן והוא אמיתי והוא בגללנו והזמן לעצור אותו מתרחק ורק פעולה עולמית מיידית, עכשיו, תוכל למנוע מצב קטסטרופלי הרבה יותר מזה שאנו חווים כרגע. שריפות הענק של הקיץ הנוכחי בקליפורניה, ביוון ובטורקיה, לצד השטפונות הקשים בגרמניה, בבלגיה ובסין הן רק טעימה ממה שמחכה לנו בשנים הקרובות בעקבות פליטת גזי חממה לאטמוספירה, פליטה שנעשית בשל שימוש בדלק מחצבים (פחם, נפט וגז).

מדובר אמנם בדו"ח מדעי שכתבו חוקרים וחוקרות, אבל הוא ללא ספק מכוון גם לציבור ולמקבלי החלטות. המצב קשה והוכח מעל כל ספק שאנו הגורמים לו אבל אולי בגלל זה יש עוד תקווה, כי אם המקור הוא בנו ולא בגזירת גורל קוסמית, זה אומר שיש בכוחנו גם לבצע את השינוי.

זה מחזיר אותנו לשעון ביוניון סקוור. השניות שיורדות לאחור מייצרות אולי ברגע הראשון לחץ ופאניקה, אבל הן בייחוד מעלות מודעות בצורה הכי מוחשית שניתן לדמיין, כאילו יש בכוחן גם להגיד "הנה, אלה המספרים ואלה הנתונים ואתם, העוברים והשבים ברחוב, אנשים תאווי חיים, יכולים וצריכים לסייע לעצור את התהליך ולקרוא לממשלות שלכם לעשות את השינוי. לעבור למשק אנרגטי יעיל שמורכב מאנרגיות מתחדשות, לצמצם בצורה חדה ומהירה את הפליטות תוך יצירת התאמה של הכלכלה העולמית לצו השעה, לבצע הפיכה מתבקשת בתחום התחבורה, התעופה, החקלאות, סגנון החיים ועוד".

לתחושתי, מדובר בהברקה. אנחנו הרי עבדים של הזמן, המצאנו את השעון על מנת לייצר לנו מסגרת עולמית לפעולה מסונכרנת, ולכן באותה המידה שעון האקלים הוא תזכורת לכולנו שהשעה היא שעת חירום וככזו היא דורשת גם פעולות חירום מסונכרנות.

אני יכולה לחשוב על כיכר ראשית בתל אביב שתוכל להתהדר בשעון כזה וגם בירושלים ובחיפה אפשר למצוא לו מקום. אולי אם נקום כל בוקר ונראה את הספירה לאחור למול הפעולות שניתן לעשות על מנת לעצור אותה, נזכור שחייבים לפעול יחד, עכשיו יותר מתמיד, על מנת לרכז מאמצים מקומיים ועולמיים למאבק בשינוי האקלים.