יהונתן שר

טיגריס מהסוג העוקץ

09/10/2021

מעבר לכך שיתושים הם אחד מבעלי החיים השנואים ביותר, באזורים רבים בעולם עקיצותיהם עלולות להוביל (מעבר לגירוד האינטנסיבי) להתפרצותן של מגוון מחלות טרופיות. בדו"ח חדש מובאות המלצות מעשיות להתמודדות עם נוכחותו של יתוש הטיגריס האסייני הנפוץ בישראל ועם סיכוני התחלואה שטמונים בו


גם כיום, כשהקיץ מתחיל להראות סימני היעלמות, הם עדיין איתנו: היתושים. אין ספק שעקיצות היתושים מטרידות את מנוחתנו, אבל בנוסף להיותו מטרד שמחלץ קללות עסיסיות מתושבי ישראל (ואלוורה ממקררי ישראל), יתוש הטיגריס האסייני הנפוץ יכול להוות גם סכנה של ממש, ולהעביר מחלות טרופיות שלא מופצות כיום בארץ. לאחרונה התפרסמו מסקנותיה של וועדת מומחים מיוחדת, שכוללות צעדים שונים שבהם מומלץ לנקוט כדי לצמצם את נוכחותו של היתוש הבעייתי בישראל ואת סיכוני התחלואה הפוטנציאליים שנובעים ממנה.

יתוש הטיגריס האסייני (Aedes albopictus) בעל המראה המפוספס הגיע לישראל בתחילת שנות ה-2000, והתפשט כמעט לכל רחבי הארץ. בניגוד ליתושי הקולקס (Culex) המקומיים, הטיגריס האסייני פעיל במשך היום, נפוץ מאוד בשטח בנוי ובסביבות עירוניות ועקיצתו יוצרת בדרך כלל גירוי משמעותי יותר של העור. מקור המין הוא בדרום-מזרח אסיה והסברה היא שהוא הגיע לישראל, שבה הוא מוגדר כמין פולש, בחלקם הפנימי של צמיגי משאיות (היכן שלחות ומים נוטים להצטבר) שיובאו באוניות. "כיוון שהטיגריס האסייני לא אוהב קור וצריך לחות בשביל לשרוד, ההנחה הייתה שהוא לא יגיע לאזורים יבשים בישראל, כמו הנגב, או למקומות גבוהים וקרים במיוחד – אבל היום הוא כבר נמצא בכל מקום בארץ שבו יש בני אדם", מספרת ד"ר גל זגרון, ראשת אגף מזיקים והדברה במשרד להגנת הסביבה, שלקחה חלק בוועדת המומחים.

לפי זגרון, אחת הסיבות להתפשטותו הנרחבת של היתוש היא יכולת ההישרדות הגבוהה שלו, שגדולה מזו של מינים מקומיים. ביצי היתושה מסוגלות לשרוד בתנאי יובש במשך זמן רב, והיא יכולה להטיל אותן גם במקווי מים קטנים במיוחד. "יתוש הטיגריס האסייני יכול להסתפק בפקק של בקבוק או בעלה של עץ שנקוו בו מים, ולכן הוא מסתדר טוב מאוד בסביבה עירונית", מסבירה זגרון. "זאת בניגוד ליתושי הקולקס, שזקוקים למקורות מים גדולים, כגון נחלים, ולרוב לא ידגרו בתוך ערים".

אם כל זה לא מספיק, יתושים זקוקים למזג אוויר חם כדי להתרבות – ולכן, עליית הטמפרטורות העולמית מאפשרת להם לפעול במשך זמן רב יותר מהשנה ולהתפשט צפונה ודרומה יותר מקו המשווה, אל אזורים בעלי אקלים ממוזג. "אפשר למצוא בימינו יתושים באזורים קרים יותר באירופה שפעם היו נקיים מהם, כמו בחלקים מגרמניה ומבריטניה", אומרת זגרון. "פעם עונת המזיקים בישראל התחילה במאי ונגמרה בספטמבר – היום היא כבר נפתחת במרץ ומסתיימת באזור נובמבר".

למנוע התפרצות של מחלה טרופית

כאמור, החשש הוא שמעבר לעקיצות המטרידות, יתושי הטיגריס האסייני יביאו להתפרצותה של מחלה טרופית בישראל, כגון מחלת הצ'יקונגוניה, קדחת דנגי או אפילו זיקה. הדבר כבר קרה באירופה: ברומא ארעה ב-2017 התפרצות מקומית של נגיף הצ'יקונגוניה, ובצרפת ובקרואטיה התרחשו הדבקות מקומיות בקדחת הדנגי כבר ב-2010.

לדברי זגרון, ב-2019 היו עשרות ואולי אף מאות מקרים של ישראלים נגועים בדנגי שחזרו לארץ. "מאז, הקורונה נתנה מרווח לנשימה למאמצים למניעת התבססות של מחלות טרופיות, בשל המגבלות על הטיסה ועל החוזרים מחו"ל – אבל כשנחזור לשגרת הטיסות, הסיכון יעלה שוב".

פה כדי להישאר

אז מה אפשר לעשות כדי למנוע התפרצות כזו? ובכן, דבר אחד שכנראה שלא יהיה אפשרי הוא להחזיר את הגלגל לאחור, ולנקות את ישראל לחלוטין מהטיגריס האסייני. "בשום מקום בעולם לא הצליחו להכחיד את היתוש ברגע שהוא התבסס", אומרת זגרון. לכן, לדבריה, צריך להתמודד עם העובדה שהוא כנראה פה כדי להישאר.

עם זאת, על פי מסקנות ועדת המומחים, שהיא פרי יוזמה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד הפנים, בהחלט אפשר לצמצם את אוכלוסייתם של היתושים – במיוחד בקרבת הבית. טווח התעופה של הטיגריס האסייני קטן יחסית, ועומד לרוב על עד 50 מטר (לשם השוואה, טווח התעופה של יתושי הקולקס עומד על 2-1 קילומטרים), כך שאם נתקלתם לאחרונה ביתושה מפוספסת, ייתכן שסיור בחצר ביתכם או בזו של השכן יוכל לעזור לכם לאתר את מקור המים שבו היתושים דוגרים ולייבש אותו. "חשוב להימנע מהשקיית יתר, ומומלץ לכל אחד לעשות אחת ליומיים סיבוב בקרבתו ולרוקן כלים עם מים עומדים שהוא נתקל בהם", אומרת זגרון.

בהחלט אפשר לצמצם את אוכלוסייתם של היתושים – במיוחד בקרבת הבית

בנוסף, הדו"ח כולל רשימה של חומרים דוחי יתושים בטוחים ויעילים לשימוש (ספוילר: רוב החומרים הטבעיים שמככבים בהודעות שמועברות בווטסאפ לא מספקים הגנה משמעותית לאורך זמן).

אחת ההמלצות המשמעותיות של הדו"ח היא על הקמת מערך ניטור לאומי ליתוש הטיגריס האסייני, שיפעל בראש ובראשונה בנקודות הכניסה לישראל: נמלי תעופה, נמלי ים ומעברי גבול יבשתיים. לדברי ד"ר טלי ברמן אלפורט, בוגרת תוכנית ממשק במשרד הבריאות ופוסט-דוקטורנטית בבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ממובילות ועדת המומחים, במסגרת מאמצי הניטור המתוכננים ייאסף מידע על המיקום ועל גודל אוכלוסיית היתושים, ותיבדק נשאות מחלות בקרב יתושים בוגרים. "המלצנו גם על שילוב מדע אזרחי במאמץ הניטור, כך שהציבור הרחב ייקח חלק בדיווח על יתושים – לדוגמה באמצעות אפליקציה ייעודית, כפי שכבר נעשה בניטור של מדוזות", היא אומרת. מתנדבים שיעברו הכשרה לזיהוי אתרי דגירה בשטח הפרטי ולייבושם יוכלו לסייע רבות למנטרים המקצועיים במאמצי המניעה וההסברה לציבור הרחב.

למרות התפוצה הנרחבת של הטיגריס האסייני בישראל, עקב העובדה שטווח התעופה שלו מצומצם, ועומד על לא יותר מכמה עשרות מטרים, לפעולות שיינקטו ברמה המקומית יכולה להיות השפעה דרמטית על היקף המטרד שהוא יוצר ועל סיכוני התחלואה שטמונים בו. "נדרשת פעולה יזומה של הרשויות המקומיות לצמצום ולמניעה של המפגע, באמצעות הקמת צוותים מקצועיים שיפעלו ברשויות ויבצעו ניטור מקצועי, איתור מוקדי דגירת יתושים (כגון אתרי בניה, אתרי פסולת ומשתלות) וטיפול ממוקד בהם – זאת לצד הסברה יעילה ומתן הנחיות ברורות לתושבים כיצד לצמצם את המטרד", אומר ד"ר עדי לוי, המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללה האקדמית אחוה, עורך הדו"ח ואחד מכותביו הראשיים. "מעבר לכך, יש לגבש נהלים והנחיות ברורות לטיפול במפגע היתושים גם במרחב הפרטי – ועל הרשויות לפעול בתבונה ולתת לתושבים תחושה שהן פועלות יחד עימם ולטובתם, ולא נגדם".

בידוד לנעקצים?

בנוסף, הוועדה מצביעה גם על הצורך להגביר את המודעות לסכנות שנובעות מפעילותם של היתושים. "צריך לחזק את המודעות לנושא בקרב הציבור הרחב, ולחנך ילדים ואת האוכלוסייה ככלל לרוקן כל פינה שבה נאספים מים עומדים", אומרת ברמן אלפורט. "חשוב במיוחד להעלות את המודעות למחלות שעלולות להתפשט בגלל היתושים בקרב גורמי רפואה, כגון רופאי משפחה, ולעודד אותם לשים לב למחלות של מי שחוזרים מחו"ל ולצברי תחלואה מקומיים".

"צריך לחנך ילדים ואת האוכלוסייה ככלל לרוקן כל פינה שבה נאספים מים עומדים". צילום: איתי לחמי, המשרד להגנת הסביבה

ב-2019, כשהקורונה עדיין הייתה רק בירה, זגרון העלתה את האפשרות להגביל את תנועתו של אדם שחוזר מחו"ל כשהוא נגוע במחלה טרופית – והיא מספרת שהתגובות היו קיצוניות. "הגורמים הרלוונטיים לא הסכימו לחשוף איפה מתגוררים חולים בזיקה, למשל, או איפה הם מסתובבים", היא אומרת. לדבריה, מידע זה היה נחוץ כדי לבצע פעולות ממוקדות של ניטור והדברת יתושים בסביבת החולה, שיכולות למנוע את ההדבקה המקומית הראשונית שעלולה לפתוח גל של תחלואה מקומית. "אני לא בעד פגיעה בפרטיות, אבל היום, בתקופת הקורונה, כבר ברור שצריך למצוא דרך לשתף את המידע הרלוונטי כשנלחמים בהתפרצות של מחלות", היא מסכמת.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet
שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מערכים קשורים

thumbnail

ההתהפכות המסוכנת של האמזונס מחקר חדש קובע שבירוא היערות האינטנסיבי באמזונס הוביל לכך שיער הגשם פולט יותר פחמן דו-חמצני ממה שהוא קולט. כך הפך אחד הגורמים המועילים ביותר לסביבה בכדור הארץ למקור לנזק סביבתי

thumbnail

התחממות, שינוי או משבר? בשנים האחרונות נראה שהשפה משתנה מהר מתמיד – כולל בנושא האקלים. האם עדיף לקרוא לתהליכים שמתרחשים בעולם כיום "התחממות גלובלית", "שינוי אקלים" או "משבר אקלים"? האם הגז שבים התיכון הוא "טבעי" או "מחצבי"? ולמה הוויכוח הזה חשוב יותר ממה שאנחנו חושבים?

thumbnail

חקלאות לשימוש חוזר מדי שנה יוצר ענף החקלאות בישראל כמות של 40 אלף טון פסולת פלסטיק. מדובר במפגע סביבתי ובריאותי שקשה לטפל בו. מחקר ישראלי-אמריקאי חדש מציע טכנולוגיה חדשה שתאפשר למחזר את הפלסטיק החקלאי בהצלחה וכך לצמצם את ממדי הבעיה