יוני וייץ

לתייג ולשמור

מרץ 3, 2016

כיצד מאות מיליוני תצלומים שעולים מדי יום לרשתות החברתיות יכולים לעזור לשמור על הטבע ברחבי העולם?


מדבר המלח אויוני בבוליביה הוא חד המקומות הכי מצולמים בעולם. צילום: Jiahui Huang, Flickr
מדבר המלח אויוני בבוליביה. אחד המקומות הכי מצולמים בעולם. צילום: Jiahui Huang, Flickr

 

ודאי יצא לכם להצטלם על רקע נוף יפה, ליד עץ מרשים או באתר עתיקות חשוב ואחר כך להעלות את התמונה שלכם, מחויכים ושמחים, לרשת החברתית עם ציון המקום שבו הייתם. סביר להניח שלא חשבתם לרגע שהתמונה שלכם תוכל לסייע אחר כך בקבלת החלטה חשובה הקשורה לשמירת טבע בעולם, אולם המידע העצום הנגיש כיום והקיים ברשתות החברתיות יכול להיות כלי חשוב לשמירה על הטבע, גם ברמה העולמית וגם אצלנו בארץ.

עד כה נעשה שימוש מועט בלבד בבסיסי הנתונים הרבים המצטברים כל הזמן, שמכונים בעולם המדע Big Data. מחקרים חדשים מראים את הפוטנציאל הגלום במידע הפשוט שמגיע מן התמונות ומצטבר למאות מיליוני פיסות מידע המתקבלות מכל תמונה המתויגת ברחבי העולם.

פרופ' נעם לוין מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית ועמיתיו פרופ' דיוויד קרנדל ופרופ' סלעית קרק בחרו לעשות את זה בדיוק – לחקור את הידע המצוי ברשת שיתוף התמונות הענקית פליקר (Flickr).זהו אתר אינטרנט שהוקם בשנת 2004, המאפשר למשתמשיו להעלות מספר רב של צילומים וסרטונים באופן חופשי למדי וזוכה להצלחה כבירה ברחבי העולם.

בשנת 2014, עשר שנים לאחר הקמתו של אתר פליקר, עמד מספר המשתמשים באתר על יותר מ-87 מיליון בני אדם, ששיתפו בו יותר משמונה מיליארד תמונות. מדי יום מצטרפות אליהן 3.5 מיליון תמונות חדשות של צלמים חובבים מרחבי העולם. המשתמשים יכולים לבחור להעלות את התמונה עם פרטי המקום שבו היא צולמה, כשהמידע על המקום מתקבל בעזרת GPS וטלפון חכם.

השאלה העיקרית שלוין ועמיתיו ביקשו לבחון היא אם קיימת התאמה בין מספר המבקרים בשמורות טבע ובין מספר התמונות שצולמו בהן והועלו לאתר Flickr, וכיצד אפשר להשתמש במידע על צפיפות הצילומים לצורך ניהול ותכנון של שמורות טבע, ולהבנה של מיקום מטיילים ותיירים במרחב.

מגוון ביולוגי – חשיפה גבוהה

מתוצאות המחקר, שכלל את כל התמונות שצולמו במשך עשור והועלו לרשת עם ציון מקומן הגיאוגרפי, התברר שבערך 8 אחוזים מכלל התמונות המצויות בפליקר צולמו באתרי טבע ומורשת מוגנים כמו שמורות טבע. עוד התברר שמקורן של יותר מ-50% מהתמונות הוא במספר קטן יחסית של אתרים בעולם – לא יותר מ-1% מכלל האתרים המוגנים בעולם (protected areas). לדוגמה, מון סן מישל הוא אי קטן ליד חופי נורמנדי שבצרפת. מה שמיוחד בו הוא העובדה שפעמיים ביממה, בזמן השפל, האי מתחבר עם היבשה. למרות קוטנו, הוא זכה ליותר מ-30,000 תמונות בפליקר.

האי מון סן מישל - קטן אבל מתועד להפליא. צילום: PROYann-Pinczon-du-Sel, Flickr
האי מון סן מישל – קטן אבל מתועד להפליא. צילום: PROYann-Pinczon-du-Sel, Flickr

 

 

 

 

 

באופן כללי, אתרי מורשת עולמיים (UNESCO) ואתרי אמנת מקווי המים (RAMSAR) זכו למספר הרב ביותר של המבקרים לפי מספר הצילומים. האתרים שזכו למספר התיעודים הרבה ביותר מכל מקום טבעי בעולם הם הפארקים הלאומיים יוסמיטי וילוסטון בארצות הברית, ובבריטניה Lake District ו- Peak District. בישראל, שמורות הטבע שגודלן יותר מ-25 קמ"ר ושזכו למספר התמונות הרב ביותר, היו שמורת הר מירון (1,313 תמונות), גן לאומי הר הכרמל (1,249) ושמורת מדבר יהודה (1,249).

35 האזורים בעלי המגוון הביולוגי הגבוה ביותר בעולם, הקרויים Biodiversity hotspots, מכסים פחות מ-15% מהשטח היבשתי של כדור הארץ. למרות זאת, קרוב לרבע מהתמונות בפליקר תועדו במצלמות מבקרים באותם אזורים. אזורים כאלה יכולים להיות רגישים ביותר לפעילות אנושית ולהפרעות המסכנות את המגוון הביולוגי הקיים בהם. אם כך, איזה שימוש אפשר למצוא במיפוי התמונות שנעשה ברחבי העולם להגדרת עדיפויות לשמירת טבע?

אורות הכרך וחוכמת ההמונים

למחקר היה חלק מעניין נוסף: החוקרים אספו נתוני חישה מרחוק של הדמאות לוויין, שמיפו את עוצמת האור הנפלט בלילה ברחבי העולם. רמת התאורה המלאכותית מהווה מדד לצפיפות האוכלוסייה ולעוצמת הפעילות הכלכלית המתקיימת באזורים האלה. אזורים שהיו מוארים בלילות לאורך כל השנה הוגדרו כאזורים שבהם יש השפעה אנושית חזקה, בעוד שאזורים חשוכים הוגדרו במחקר כשטחים הרחוקים מהשפעה אנושית.

הפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית. צילום: Rachel Knickmeyer, Flickr
הפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית. צילום: Rachel Knickmeyer, Flickr

 

 

 

 

 

 

 

פרופ' לוין ועמיתיו חיפשו מקומות חשוכים שבהם אין פעילות אנושית מרובה בשעות הלילה, ובכל זאת צולמו על ידי מטיילים. באופן זה הם זיהו כ-425 מקומות ברחבי העולם שזכו לתיוג רב יחסית של תמונות (25 ויותר). המקומות האלה אינם מוארים בשעות הלילה והם מתאימים להגדרה של אזורים טבעיים שאינם נתונים להפרעה אנושית חזקה, אך הם אינם מוגדרים כיום כמוגנים. פירוש הדבר הוא שהרבה מבקרים מגיעים לשם, אלא שהם לא מנוהלים כשמורות טבע ולכן עלולים להיות חשופים לפגיעה אנושית. מקומות כאלה הם למשל מדבר המלח של אויוני בבוליביה (Salar de Uyuni), חלק נרחב מאזור ביצות הפנטנל (Pantanal) שבברזיל ואגם מנסרובר (Mansarovar) הנמצא בטיבט.

המחקר הזה הוא דוגמה לניצול של הידע הגולמי הרב הזמין ברשתות החברתיות ועוזר להבין את הנעשה בשטח בסקלות מרחביות גלובליות ובאזורים שקשה להגיע אליהם. ניתוח המידע המקושר לתמונות ושילוב שלו עם נתוני חישה מרחוק יכול להוסיף עוד נדבך משמעותי בשמירה על הטבע, אולם האם אכן אפשר ליצור שינוי בניהול השטח באתרים הרגישים באמצעות התובנות שהתקבלו?

"לעתים קרובות יש אינטרסים מתחרים העומדים בפני ההחלטה לשימור כמו גידול האוכלוסייה ופיתוח חקלאי, ניצול המשאבים על ידי כרייה וכריתה ואף תיירות אינטנסיבית", משיב פרופ' לוין. "נתונים כמו אלה שאספנו יכולים לסייע בקבלת מידע, ופיקוח ברמה הלאומית והבינלאומית יכול להיות כלי לשמירה על משאבי הטבע העולמיים".

המחקר הזה מפתח כלי חדש, מוסיפה פרופ' קרק: "הכלי הזה מאפשר להשתמש בנתונים רבים בזמן אמת של מטיילים ותיירים כדי לעזור למקבלי החלטות ולמנהלי שטחים טבעיים לשמור על הטבע, לאפיין את קהל המבקרים, לתעדף החלטות סביבתיות ולהגדיר פערים במערך שמורות הטבע באזורים שונים בעולם".

 

 

 

 

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מערכים קשורים

thumbnail

ממה מיוצר הדבש שאנחנו אוכלים? מאילו פרחים אוכלות דבורי הדבש של ישראל? מי הם חובבי דבש הבצל בארץ, ואיזה סוג של דבש יוקרתי נמכר למדינות ערב? למה דבש מיובא לישראל, למרות ריבוי הכוורות כחול-לבן? ומה נעשה כיום כדי להעשיר את תזונתן של הדבורים? מיוחד לראש השנה

thumbnail

קן לציפור בין האשפה מיזם סקוטי ממחיש את היקף התופעה של ציפורים שחיות באשפה, כפי שהיא משתקפת בתמונות שמצלם הציבור. ממצאים חדשים ממנו מלמדים על השפעתה העצומה של פסולת הקורונה: רבע מהתמונות שהועלו כוללות ציפורים שסבוכות במסכות הקורונה או מקננות בהן. כיצד משפיעה התופעה על מיני הציפורים השונים – ועל האדם, והאם נשקפת סכנה לבעלי הכנף בישראל?

thumbnail

ארבה על הקרח במשך קרוב למאה שנה, היעלמותו של מין ייחודי של ארבה שחי בהרי הרוקי שבארה"ב נותרה בגדר תעלומה. עד שיום אחד, מצבורי ענק של חגבים מתים החלו להתגלות בקרחונים, וחשפו את גורלם העגום של החרקים הנעלמים