התמונה של דוב קוטב משייט על משטח קרח קטנטן בלב ים הפכה להיות מזוהה עם סכנות שינוי האקלים. האיום הגדול ביותר שעמו נאלצים להתמודד דובי הקוטב (Ursus maritimus) הינו ההתחממות של אזור הקוטב הצפוני. ככל שההתחממות גוברת, נמס ים הקרח הצפוני ונמסים יותר ויותר קרחונים, המהווים בית גידול לאותם דובים. על גבי הקרח הדובים מסוגלים לצוד כלבי ים, לנוע ממקום למקום ואף להכיר בן או בת זוג פוטנציאליים לרבייה.
המסת הקרחונים המואצת בשנים האחרונות מאלצת את הטורפים הגדולים לשנות את התנהגותם ולעלות על החוף כדי למצוא ביבשה מקורות מזון נוספים. כיצד שינוי התפריט ישפיע על דובי הקוטב ועל כלל המערכת האקולוגית בסביבתם? מחקר שפורסם לאחרונה מראה כי באזורים שבהם הקרח נמס, דובי הקוטב עוברים מדיאטה המבוססת על שומן כלבי ים לדיאטה המבוססת על חלבונים ופחמימות – ממקורות אחרים לגמרי.
דוב הקוטב, המכונה גם דוב לבן, הינו הטורף היבשתי הגדול ביותר על פני כדור הארץ. לצד גופו העצום, לדוב הקוטב אוזניים קטנות וזנב קצר, שעוזרים לו להקטין את איבוד חום גופו בהתייחס לסביבה. בנוסף, דוב הקוטב נעזר בשכבת שומן ופרווה המשמשות כשכבת בידוד מפני תנאי הקור הקשים. כיום, לפי האיגוד הבינלאומי לשמירת הטבע, דוב הקוטב מוגדר כמין פגיע. כלומר, קיים סיכון משמעותי להכחדתו.
במקור, התפריט החביב על דובי הקוטב הינו כלבי ים עתירי שומן כמו פוסה טבעתית (Pusa hispida) וכלב ים מזוקן (Erignathus barbatus). כך, למשל, אחוזי השומן של הפוסה הטבעתית נעים משליש ועד לשני שלישים ממשקלה. על כן אין זה מפתיע שדובי קוטב צורכים יותר מ-70 אחוז ממזונם כשומן ושוקלים בין 300 ל-900 ק"ג.
אולם, לא כל הדובים בקוטב הצפוני זקוקים לכמויות כאלה של שומן כמרכיב בסיסי בתזונתם. דובים חומים (Ursus arctos), למשל, הינם אומניבורים (אוכלי כל) והם ניזונים מבשר ומצמחים שאיכותם עשויה להיות נמוכה בהרבה ממקורות המזון של דובי הקוטב. איך נוצרו הבדלים אלו בתפריטם של הדובים? מתברר שכבר לפני 500 אלף שנה (בסוף העידן הגיאולוגי פלייסטוקן) הופרדו דובי הקוטב והדובים החומים מאב קדמון משותף, פיתחו מערכת שיניים שונה והסתגלו לתפריט תזונתי שונה – ועשיר בשומן, במקרה של דובי הקוטב. הסתגלותם לדיאטה זו היא בעלת השלכות שליליות על הישרדותם כיום.
דובי הקוטב צדים את כלבי הים על גבי משטחי הקרח, אולם לנוכח שינויי האקלים אזורי ציד אלה הולכים ומצטמצמים. מחקרים מראים שדובי הקוטב לא מצליחים לצוד כלבי ים במים פתוחים לאחר שמשטחי הקרח נמסו. וכך, באזורים שבהם הקרח נמס, כמו במערב מפרץ הדסון, נמצא כי חלה הידרדרות במצבם הגופני של דובי הקוטב, אשר ירדו במשקלם. בנוסף, נמצא כי שרידותם של הגורים הייתה נמוכה יותר, וכפועל יוצא מכך גם גודל האוכלוסייה היה קטן יותר.
מחקר חדש מגלה כי דובי קוטב הנאלצים לעלות לחוף כתוצאה מהמסת הקרחונים ניזונים ממקורות מזון יבשתיים, בהם גרגירי יער, עופות ים, ביצים ואפילו איילים, כבשים ומכרסמים. נוכח שינוי תזונתי זה, עולה השאלה האם מקורות אלו יכולים להוות תחליף לתזונתם המקורית של הדובים, המבוססת על אחוזי שומן גבוהים? וכיצד שינוי זה עשוי להשפיע על יתר המינים בסביבתם?
לטענת החוקרים, כל רווח תזונתי שדובי הקוטב עשויים לקבל ממקורות מזון ביבשה (הכוללים בעיקרם חלבונים ופחמימות) אינו יכול להוות תחליף לערך התזונתי שהיו מקבלים לו היו ניזונים ממזונם המקורי העשיר בשומן – הלא הוא כלבי ים. אמנם נצפו מספר דובי קוטב בעת שניזונו מביצי עופות ים, שלהם ערך תזונתי גבוה יחסית, אולם היכולת להתבסס על תזונה זו מוגבלת למספר דובים בודדים; כמו כן, אם אוכלוסיות שלמות של דובים יתבססו על מקור זה, הם יגרמו להכחדה המונית של אותן אוכלוסיות עופות ים. באזור שמצפון למפרץ הדסון, למשל, טריפה גוברת של ביצים הובילה לפגיעה חמורה ביכולת הרבייה של עופות הים.
בעיה נוספת היא העובדה שמזונות מסוימים מוגבלים לעונה מסוימת, כמו גרגירי יער. מזונות אחרים משנים את ערכם התזונתי לאורך העונה, כמו אווזי הקוטב, שמהווים מזון לדובי הקוטב לעת מצוא ומאבדים במהלך העונה אחוז גבוה ממסת השומן שלהם. זמינות מזון עשויה להיות מוגבלת גם בשל תחרות עם מינים אחרים, כמו הדוב החום. מעבר למגבלות אלו, עצם החיפוש והצריכה של מקורות מזון שלאו דווקא תואמים את דרישותיהם התזונתיות גורמים לבזבוז אנרגטי שעשוי לעלות על הקלוריות המתקבלות מהציד.
לטענת החוקרים, הדובים החומים בקוטב הצפוני יכולים לספק הוכחה טובה לכך שלא סביר שמקורות מזון מן היבשה יצליחו לספק את צורכיהם של דובי הקוטב – וגם לא לתקופות קצרות. ראשית, צפיפותם של הדובים החומים בקוטב הצפוני נמוכה יותר, שנית, הם בעלי גודל גוף קטן יותר (לעתים מחצית ממשקלו של דוב קוטב), מכאן שהם זקוקים לפחות אנרגיה לקיומם והם מסוגלים לנצל אנרגיה ממקורות אלו בצורה יעילה יותר. כמו כן, כבר היו תצפיות של דובים חומים המגרשים דובי קוטב מתחומם. לאור זאת, החוקרים משערים כי דובי הקוטב עומדים להפסיד בתחרות.
עד כמה מדאיגים ממצאי המחקר? החוקרים טוענים כי מרבית דובי הקוטב טרם גיוונו את התפריט ועודם ניזונים בעיקר מכלבי ים. באזור מפרץ הדסון נצפתה אכילה של ביצי עופות ים בקרב מספר פרטים צעירים, ולדעת החוקרים ייתכן שהדרך שבה הם שומרים על רמות אנרגיה יחסית גבוהות נובעת מכך שהם מבלים זמן רב יותר במנוחה, בערך 70 עד 90 אחוז מהיום.
עמיר בלבן, איש החברה להגנת הטבע, מומחה לטבע עירוני, צפר, צלם, צייר ומדריך טיולים שביקר לא פעם בקוטב הצפוני והדרומי, מחזק מסקנות אלו אך מדגיש שמצבם של דובי הקוטב מורכב. "באזורים דרומיים יותר, מגוון מקורות המזון גדול יותר וכך גם תפריטם של דובי הקוטב רחב יותר, וחלקם אף נצפו ניזונים מאכילת עשב", הוא מסביר. "כמו כן, באופן מסורתי, דוב קוטב שאכל טוב בחורף לא צריך לאכול בקיץ, שכן רמות השומן בגופו גבוהות מספיק ועל כן הוא יעדיף לנצל את זמנו בשינה".
לטענת החוקרים גם שינוי התנהגותי, ולו של מספר פרטים, יכול ללמד אותנו על מגמות עתידיות בקרב אוכלוסיית הדובים. בנוסף, לשינוי שכזה עשויות להיות השלכות שליליות הרסניות – גם לעתיד הדובים, וגם לעתיד בעלי חיים ארקטיים אחרים. בלבן מוסיף: "אל לנו לשכוח כי מעבר לשינויי האקלים, בעלי החיים בקוטב הצפוני נאלצים להתמודד עם איומים נוספים, מעשה ידי אדם כזיהומי ים וציד". יום דוב הקוטב הוא הזדמנות מצוינת להסב שוב את תשומת הלב להשפעות ההרסניות של שינויי האקלים ופעילות האדם על המערכת האקולוגית העדינה של האזור הארקטי, ובתוכה גם על דובי הקוטב.
הכתבה פורסמה ב"זווית" ב- 28 בפברואר 2016
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם