בשמורות טבע רבות ברחבי העולם תפקיד הפקח הפך להיות תפקיד מסוכן מאוד. למרבה האירוניה, אין מדובר בסכנה להיטרף על ידי לביאה רעבה או היפופוטם זועם; הסכנה אורבת דווקא מצדם של בני מיננו, בני האדם. פקחים רבים נמצאים בסכנת חיים יומיומית, בראש ובראשונה מצדם של הציידים הלא-חוקיים אשר פועלים בשמורות. הסכנה קיימת בעיקר בשמורות שבהן יש בעלי חיים או צמחים נדירים, שהם או תוצריהם נסחרים תמורת כסף רב, כמו פילים וקרנפים. מעל 130 מגני סביבה נרצחו עד כה בשנת 2017 בלבד, ובכל שנה מספר הנרצחים רק הולך ועולה.
במקרה אחד, אדילסון אפרסידו דוס סנטוס, פקח בפארק הלאומי Serra da Capivara שבברזיל, נתקל יחד עם שניים מעמיתיו במארב שטמנו להם ארבעה חמושים, שככל הנראה צדו בפארק באופן בלתי חוקי. דוס סנטוס נהרג בחילופי הירי ושני הפקחים האחרים נפצעו. במקרה אחר, שלושה פקחים שעבדו בפארק הלאומי Virunga ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו נרצחו על ידי מיליציה אלימה מקומית שרצחה בעבר פקחים רבים במדינה. במקסיקו, גבריאל ראמוס אוליברה, ביולוג ופקח בפרק הלאומי Lagunas de Chacahua, נרצח בירייה. שלוש התקריות האלה התרחשו בחודש שעבר.
"לציד הבלתי חוקי בעולם יש קשר הדוק עם ארגונים של פשיעה חמורה, שעוסקים גם בסוגים אחרים של פשיעה, כמו סחר באיברים וסחר בבני אדם – סוגי הפשיעה הקשים ביותר", מספרת הזואולוגית ד"ר תמר רון, יועצת בינלאומית לשמירת המגוון הביולוגי, בעיקר באפריקה. "גם ארגוני טרור קשורים לעניין – הסחר הלא-חוקי בחיות ובצמחי בר ותוצריהם הוא חלק מהמימון שלהם. מדובר כאן במלחמה בין רשתות הציד והסחר לבין מי שמטרתם להגן על החיות". למעשה, מדובר על מלחמה בין מטרות רווח צרות ומידיות של ארגוני פשע לבין השמירה על עתיד הטבע הכלכלה והביטחון בעולם.
הנפגעים העיקריים הם כמובן הפקחים שנמצאים בשטח, בחזית המלחמה. "זה מצב קשה מאוד", אומרת רון. "הפקחים שעובדים בשמורות חדורי מוטיבציה ותחושת שליחות, ולמעשה הם מגנים על הקהילות שלהם לא פחות ממה שהם מגנים על הטבע, כי מדובר במדינות שבהן תיירות טבע היא גורם שיכול לשנות בצורה דרמטית את מצבן הכלכלי של קהילות שלמות". לדברי רון, יש קהילות שמעריכות מאוד את חלקם של הפקחים בשמירה על המשאבים שמהם חבריהן מתפרנסים: "יש מקומות שבהם הפקחים נחשבים באופן חד-משמעי למגני הקהילה".
המצב המסוכן דורש מהפקחים ומהמנגנונים שאחראיים עליהם להתאים את עצמם אליו. מדינות מסוימות מספקות ביטוח לפקחים שלהן ומשלמות פיצויים למשפחותיהם במקרה של מוות. ארגון הפקחים הבינלאומי וארגוני פקחים אזוריים מקדמים גם הם מנגנוני ביטוח לפקחים שבסיכון. המצב בתחום רחוק מלהיות אידאלי, אבל אין ספק שהמודעות לנושא עולה. הפקחים שבשטח חמושים ומקבלים הכשרה להתמודדות עם הסכנות שעומדות בפניהם. בדרגים הגבוהים, נעשים מאמצים על מנת לפגוע בארגוני הפשע הגדולים, שכאמור מבצעים גם פשעים חמורים רבים אחרים, מאמצים שלהם שותפים גופים כמו האינטרפול.
רון מסבירה שאנשי שמירת הטבע אינם הקורבנות היחידים בתופעה. "חברי ארגוני הפשיעה הגדולים לא מסכנים את עצמם, אלא משלמים לאנשים מקומיים כדי שיצודו עבורם – אנשים מסכנים וחסרי כול. הרווח של האנשים האלה שולי מאוד, הם מנוצלים בצורה קשה מאוד ונהרגים, בעוד אלה שמובילים את הפשיעה הזו מסתתרים, ופעמים רבות אפילו לא מגיעים למדינות שבהם מתבצע הציד". לטענתה, הציידים המקומיים מפסידים מכל הכיוונים: "הם גם מסכנים את חייהם, וגם גורמים לחיסול של משאבי הטבע בשטח שהם והקהילות שלהם חיים בו. אם אותם משאבי טבע היו נשמרים, דווקא הם היו יכולים להיות הסיכוי של המקומיים לחיים טובים יותר, דרך תיירות או דרך ניצול בר-קיימא".
בישראל, שלא מהווה יעד עבור ציידים בלתי חוקיים בקנה מידה בינלאומי, המצב כמובן חמור הרבה פחות. עם זאת, גם הפקחים הישראלים סובלים מאיומים, ולעתים אף מאלימות. בחודש שעבר נזרקו שני רימוני רסס לחצר ביתו של פקח ברשות מקרקעי ישראל שעוסק בפעילות למניעת בנייה בלתי חוקית בשטחים פתוחים. איש מבני המשפחה לא היה בחצר באותו זמן, אך החתול של המשפחה נפגע ונהרג. במקרה אחר, פקח של רשות הטבע והגנים בדרום אוים על ידי שלושה חשודים בצייד בלתי-חוקי. החשודים איימו על הפקח שיירו בו ויחסלו אותו, ואמרו לו שהם יודעים איפה הוא ומשפחתו גרים. הפקח, שהיה לבדו, קרא לתגבורת, אך עד שהיא הגיעה החשודים הספיקו להימלט.
רוני מלכא, מנהל חטיבת פיקוח ואכיפה ברשות הטבע והגנים, טוען שהיחס לפקחים בשמורות הטבע בארץ הידרדר מאוד בשנים האחרונות. "האכיפה נעשתה קשה הרבה יותר. פעם היית עוצר צייד, מדבר אתו, מבהיר שהוא ביצע עברה, אוכף נגדו את החוק וממשיך הלאה. היום כל אירוע כזה כולל תחמונים, בריחות ואיומים על הפקח. מפגשים כאלה בין אוכף לנאכף הם בהחלט לא נעימים". לדברי מלכא, המצב החדש מקשה על התנהלותם של הפקחים. "פעם היינו פשוט יוצאים לפקח. היום אתה חושב פעמיים – איך לצאת, לאן, מי באופק שלך, מי בגיבוי שלך, ההיערכות היא שונה לגמרי". בעקבות הסיכון הגובר חלו שינויים באופן עבודתם של הפקחים. בין השאר, פקחים רבים יוצאים לשטח בצוותים, ולא לבדם, ורבים מסתובבים חמושים.
"האנשים שפוגעים בפקחים הם כאלה שמרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים, שהחוק הוא לא בדיוק נר לרגליהם", אומר מלכא. לטענתו, הבעיה טמונה במערכת אכיפת החוק הישראלית. "בארצות הברית, אדם שמאיים על פקח נעצר מיד, אין פה חוכמות, מגישים את התלונה נגדו תוך כדי המעצר והוא יושב בדרך כלל שלוש-ארבע שנים בכלא. בארץ, העבריינים יודעים שלא יעשו להם כמעט כלום. במקרים רבים בכלל לא יחפשו אותם ולא יתפסו אותם. הם רואים שאנשים יוצאים ממקרים כאלה עם קנסות קלים בלבד, שהם חסרי משמעות בהשוואה לפגיעה. הכבוד כלפי אוכף החוק הוא חלק חשוב מהתרבות שלצערנו הולך ופוחת בארץ, ובלי הרתעה ממשית אוכפי החוק נמצאים תחת איום".
בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם