בעבר הלא-ממש-רחוק זה היה טבעי לגמרי לעשן סיגריה בבית הקולנוע, בפגישה עם פקיד הבנק ואפילו במטוס, אבל בעשורים האחרונים העישון נאסר ביותר ויותר שטחים ציבוריים. עם זאת, הסיגריות והשפעתן המזיקה עדיין רחוקות מלהיעלם מן העולם. לא מדובר רק בסכנה בריאותית, אלא גם במפגע סביבתי של ממש. למעשה, אחד ממקורות הפסולת המרכזיים בערים ובחופים הם בדלי סיגריות.
בהצעת חוק חדשה, שהוצגה בכתב העת המדעי הישראלי "אקולוגיה וסביבה", נעשה ניסיון להילחם בתופעת פסולת בדלי הסיגריות שמלכלכת את הסביבה, דרך הטלת מס על חברות טבק שימשיכו לייצר בדלים שאינם מתכלים. את הצעת החוק יזם ניר נווה, פעיל חברתי, והיא הונחה באפריל על שולחן הכנסת על ידי ח"כ יעל כהן-פארן (המחנה הציוני). על ההצעה חתומים חברי כנסת מרחבי הקשת הפוליטית, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה, והיא צפויה לעלות להצבעה בקריאה טרומית בקרוב.
אם יאושר, החוק יטיל מס נוסף על מוצרי טבק שבדליהם לא מתכלים. גובה המס יהיה 33 אחוז ממס הקנייה שקיים כיום. המס צפוי לגדול ככל שיעברו השנים: כעבור שלוש שנים הוא יוכפל פי שניים, וכעבור שנתיים נוספות הוא יוכפל פי ארבעה. יוזמי הצעת החוק מקווים שצעדים אלה יעודדו את חברות הטבק לפתח בדלים מתכלים, וכך להימנע מתשלום ההיטל שעלול לפגוע במכירותיהם. בנוסף, ההבדל שעשוי להיווצר בין מחירי המוצרים השונים בעקבות המס עשוי גם לעודד את ציבור המעשנים לבחור במוצרי טבק בעלי בדלים מתכלים.
על פי הצעת החוק, היצרנים, המשווקים ויבואני מוצרי הטבק יחויבו להדפיס או להטביע על כל מוצריהם תווית שתכלול איסור על השלכת פסולת. ההכנסות מהמס החדש ישמשו למימון טיפול בנזקים הסביבתיים שנוצרים בעקבות השימוש בטבק, חינוך והסברה למניעת השלכת פסולת טבק, וכן צעדים נגד זיהום האוויר.
כ-8,000 איש מתים מדי שנה בישראל כתוצאה מעישון, מתוכם 800 הם לא-מעשנים שנחשפו לעישון של אחרים. כל סיגריה מכילה 350 חומרים רעילים שונים, כגון זפת, אצטון, טרפנטין וציאניד, כש-70 מתוכם ידועים כמסרטנים. הרעלנים גם נספחים אל משטחים בסביבת המעשן, כגון קירות ורהיטים, וכך חומרים רעילים ממשיכים להיות מופצים באוויר במהלך ואף חודשים לאחר העישון. ייצור הסיגריות גורם לנזקים סביבתיים רבים, כבר משלב גידול הטבק.
נזקים סביבתיים אלה כוללים כמובן גם את בדלי הסיגריות. מתוך הכמות האסטרונומית של כ-6 טריליון סיגריות שנצרכות מדי שנה ברחבי העולם, רובן לא מסיימות את דרכן במזבלות. "80 אחוז מהבדלים לא מגיעים לפח האשפה", אומר פרד ארזואן, סגן מנהל היחידה הארצית להגנה ימית של המשרד להגנת הסביבה. "זה אומר שרוב האנשים לא מתייחסים לבדל כבעיה וזורקים אותו איפה שבא להם. בתור מעשן זה חורה לי מאוד", הוא אומר.
אחד המקומות שבהם התופעה היא הבולטת ביותר הוא חוף הים: פסולת הסיגריות מהווה 20 עד 40 אחוז מהפסולת שנאספת בחופים ברחבי העולם – יותר מכל פריט פסולת אחר.
בדלי סיגריות שלא כובו כהלכה גורמים לשריפות רבות בישראל. מעבר לכך, ילדים עלולים לבלוע את הבדלים. על פי נתוני המרכז הארצי להרעלות, 73 איש נחשפו להרעלה מבדלי סיגריות ב-2013, מתוכם 64 ילדים מתחת לגיל חמש. בשניים מהמקרים התוצאה היתה הרעלה בחומרה בינונית. גם בעלי חיים עלולים לבלוע את הבדלים, מתוך מחשבה שמדובר במזון, וכך להיפגע מהרעלים שבתוכם. החומרים המסוכנים מן הבדלים עלולים גם לחלחל אל הקרקע ולזהם את מאגרי המים. בנוסף, כשהבדלים מגיעים אל תעלות ניקוז, הם עלולים לגרום לסתימות ולתקלות.
בדל הסיגריה עשוי מאצטט תאית (Cellulose acetate), חומר סינטטי המשמש בתעשיית הטקסטיל ובתעשיות נוספות, וניתן לייצר ממנו גם מוצרי פלסטיק. בדלי הסיגריות הנפוצים כיום ועשויים מהחומר הזה, מתכלים רק לאחר 10-15 שנים. קיימים בשוק בדלים שמסוגלים להתכלות במהרה, בעיקר כאלה שנועדו לשימוש עם טבק לגלגול, אבל הם נפוצים הרבה פחות. קיימים גם ניסיונות למחזר את בדלי הסיגריות, אך כיום התהליך אינו משתלם כלכלית.
"כדי שמדענים ייבצעו מחקר בנושא ייצור בדלים מתכלים צריך כסף", אומר נווה, יוזם החוק. לדבריו, כיום אין לחברות הטבק מוטיבציה לפתח פתרונות מתכלים כי הבדלים הם לא הבעיה שלהם, אלא של הציבור. "אנחנו רוצים להגיע למצב שבו המנכ"ל של חברת טבק כמו פיליפ מוריס יראה את העלות של החוק לחברה שלו ויחליט ששווה לו להשקיע בפיתוח של פילטר מתכלה", הוא אומר.
לדעתה של גליה פסטרנק, דוקטורנטית בבית הספר למדעי הים באוניברסיטת חיפה ומומחית לזיהום ים, חוק כזה לבדו לא יפתור את בעיית בדלי הסיגריות בחופים. "חשוב לדאוג לתת לאנשים קנסות על השלכת בדלי סיגריות. זה נעשה כיום ברמה מינימלית כי אין לכך מספיק כוח אדם", היא אומרת. לדבריה, צעד נוסף שחשוב לנקוט בו הוא הסברה לציבור בנושא. "אפשר אפילו להכריז על חופים ללא עישון", היא אומרת. מאמצי הסברה ומניעה בנושא מתבצעים כיום בין השאר על ידי עמותות כמו "ארץ ללא בדל", שפעילויותיה כוללות בין השאר הצבת מאפרות בחופים ומכירת מאפרות אישיות נישאות.
על פי הצעת החוק, בדל ייחשב כמתכלה אם הוא יתפרק באופן שלא ישאיר שום עקבות בתוך עד שלושה חודשים. לדברי פרופ' רון מילוא מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע, שגם שימש כיו"ר הפאנל בנושא הניקיון בישראל בוועידה השנתית למדע וסביבה 2018, הצעת החוק היא צעד חשוב קדימה – אך חשוב להגדיר היטב מה נחשב כ"התכלות". "זה לא תמיד כל כך קל", הוא אומר. "יש למשל כלים חד-פעמיים שנמכרים כמתכלים ואכן מסוגלים להתכלות, אבל בשביל זה הם צריכים להיות בתנאים אופטימליים לקומפוסטציה במשך הרבה זמן. בדרך כלל אנשים פשוט זורקים אותם, ואז הם לא מתכלים במשך הרבה שנים".
על פי מילוא, גם אם חברות הטבק יתחילו להשתמש בבדלים מתכלים במוצריהם הדבר לא יהפוך את השלכתם במרחב הציבורי ללגיטימית. "גם אם הבדלים באמת יתכלו, אני די בטוח שזה לא יקרה בתוך שעה", הוא מסכם. "כל עוד הם לא יתכלו זו עדיין תהיה פסולת, שעלולה להיות מסוכנת ולפגוע באיכות החיים שלנו".
אז עד שבדלים מתכלים ישתלטו על השוק, וגם לאחר מכן, אם אתם בוחרים לעשן – כדאי להשליך את הבדל לפח הזבל.
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם