מתברר שגם בים אהבה זה כואב

מנהגי החיזור של כמה שוכני ים נראים די מסעירים כשמביטים בהם מבחוץ

האישה תמיד קובעת

אצל הדיונונים הנקבה היא זו שמחליטה מי הוא הזכר שיפרה את הביצים. לכן כשמתקרב אליה זכר שלא מוצא חן בעיניה היא זזה, ואז הזרע לא מגיע למקום הנכון. כדי למשוך את תשומת לבה של הנקבה, הזכר משנה את דפוס הצבעים שעל עורו. במהלך ההזדווגות הזכר בר המזל נע יחד עם הנקבה, ובזמן הזה הוא מציג בצד אחד שלו שטף של "אורות" בדפוס מסוים שמיועד לנקבה ובדפוס שונה לחלוטין בצד שפונה אל זכרים אחרים בסביבה.

משמרות הזה"ב של העוקצן

הזכרים של דג העוקצן (Stickleback) בונים קנים רחבי ידיים בתוך שוניות האלמוגים ובסלעים מסתור. הם ממש מנקים ומקרצפים את המשטחים כדי שהנקבה תצמיד את הביצים אליהם. כדי להוכיח לנקבות שהמקום ראוי הזכרים מסמנים לה להיכן היא צריכה להיכנס, ולשם כך הם כאילו רוקדים – עוברים על פני הקן כמה פעמים הלוך ושוב ומצביעים על הכיוון הנכון.

בעיני המתבונן

הזכרים רוצים להוכיח שהם חזקים ולכן עוטים צבעים שהטורפים שלהם דווקא רואים. כך, אם יש שתי קבוצות של דגים בשני מכלים, שבכל אחד מהם יש טורף שעיניו רגישות לצבעים מסוימים – לכל קבוצת דגי גופי יש צבע אחר. הבחירה בצבע שהאויב רגיש אליו נשענת על עיקרון ההכבדה שאומר שאם הזכר עדיין חי, סימן שהוא חזק מספיק בשביל להתחמק מהטורף שלו. בדרך הזו הנקבה יכולה לבחור מבין הזכרים את אלה שהוכיחו שהם יכולים לשרוד מול איומים חיצוניים ולכן הם יכולים לייצר צאצאים מוצלחים.