דמיינו שהזמן הוא שבת בבוקר, ואתם דולפין שמשתכשך לו מול חופי אשקלון. השמש מלטפת את עורכם החלק. על החוף נמצאות מסעדות שמגישות כמה מהדגים ומפירות הים האהובים עליכם, מה שגורם לכם לרעב. מזמן לא בא מזון אל בין שיניכם הקטנטנות. עיניכם הנבונות נודדות סביב, ומניבות ממצא משמח: בורי עסיסי שעוסק בענייניו ולא חושד בסכנה. אתם מניעים בעדינות את הסנפירים ומשייטים לכיוונו. כשכל גופכם מוכן להסתערות, שריקה מוכרת מפלחת את הדממה: קוראים לכם בשמכם. אתם מבינים שאין ברירה, הגיע הזמן לזוז, וארוחת הבוקר שלכם מנצלת את הרגע של היעדר תשומת הלב מצדכם ונמלטת לה לחיים ארוכים יותר.
לפי מחקר בריטי חדש, שבו נחשף דמיון מפתיע בין דפוסי הפעולה של היונקים הימיים לאלו של בני האדם, אלו הם החיים כחלק מחבורת דולפינים. על פי ממצאיו, דולפינים קוראים ב"שמות" עמיתיהם כדי לאסוף אותם לחבורה קבועה, ולצאת יחד למשימה.
המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Nature Communications, נערך בין 2019-2016 ועסק בדולפינים מהמין דולפינן אנקולי, שחיים באוקיינוסים ההודי והשקט (כולל בים סוף בישראל). החוקרים בדקו את השימוש שעושים הדולפינים ב"שמות" שלהם. "לכל דולפין יש שריקת חתימה, שמהווה כ-80 אחוזים מכל מה שהוא 'אומר'", מסביר פרופ' נדב ששר מהמעבדה לחקר הדולפינים באוניברסיטת בן גוריון באילת. כלומר, כל דולפין מסוגל לקרוא בשמו שלו – מעין שריקה דולפינית קבועה וייחודית שנבדלת מ"שמות" אחרים, וכן לזכור את שמות חבריו או קרוביו ולהשתמש בהם. "בניגוד לבני אדם, דולפינים בוחרים לעצמם את שמם. הם גם יודעים לזכור שמות של דולפינים אחרים ולקרוא להם במקרה הצורך, כשעד עכשיו היה ידוע השימוש בשמות בעיקר בתוך הקשר של אמא-צאצא/ית והמעגל הקרוב ביותר, של 2-1 קרובים".
במחקר נבדק השימוש שעושים הדולפינים הזכרים ב"שמות" בקבוצות החברתיות השונות שבמסגרתן הם פועלים. הקבוצה הקטנה ביותר מביניהן היא קבוצה מסדר ראשון, מעין "חוליה" שכוללת כ-3-2 פרטים שהם לא קרובי משפחה, שפועלים יחד כדי למצוא וללכוד נקבות פוריות. בקבוצות הבאות בתור, קבוצות מסדר שני, מתקבצת כמות גדולה יותר של זכרים, "כיתה" של כ-14 פרטים שפועלים יחד, וזאת כדי להגן על נקבות פוריות מפני להקות מתחרות שמנסות "לגנוב" אותן, לתקוף בעצמם להקות מתחרות כדי ללכוד את הנקבות הפוריות או כדי לצוד בעורמה להקות גדולות של דגים למאכל. אותן קבוצות מסדר שני מצטרפות לעתים לקבוצות גדולות בהרבה, קבוצות מסדר שלישי, "פלוגות" שמספקות הגנה בטוחה יותר כנגד איומי קבוצות מתחרות, ושיכולות למנות כ-200-100 דולפינים, כתלות באזור המחיה והפעילות.
בניגוד להשתייכות לקבוצה מהסדר הראשון, שמשתנה בתדירות גבוהה יחסית, החברות בקבוצה מסדר שני, שעמדה במוקד המחקר, נשמרת לעתים במשך עשרות שנים ("הם נשארים ביחד כל החיים, לפעמים גם 40 שנה", מספרת ד"ר סטפני קינג, חוקרת ביולוגיה התנהגותית מבית הספר לביולוגיה באוניברסיטת בריסטול, אחת מעורכי המחקר), ונחשבת כעת ליחידת הליבה של דולפינים זכרים.
בשלב הראשון של המחקר, החוקרים עקבו אחרי המבנים החברתיים במפרץ הכרישים (Shark Bay) שבמערב אוסטרליה, והצליחו להבחין, בעזרת מידע שנאסף במקום ב-30 השנים שקדמו למחקר, ב-3 קבוצות קבועות מסדר שני. במסגרת התצפיות העדכניות של החוקרים, קרקעית המפרץ רושתה במיקרופונים, והמדענים הקליטו את שריקותיהם של דולפינים שונים וגילו איזו שריקה משויכת לאיזה מהדולפינים. לאחר מכן, החוקרים השמיעו את השריקות המוקלטות באמצעות רמקולים תת-מימיים לזכרים בגילי 40-28, שחלקם מצויים בקשרים אלו עם אלו מזה כשלושה עשורים, ועקבו אחר תגובותיהם באמצעות רחפן עם מצלמה.
החוקרים ציפו שדולפינים יגיבו בצורה החזקה ביותר לשריקות של חבריהם למעגל הראשון, אך גילו שדווקא האזנה לשריקות חברי המעגל השני הניבו תגובה עוצמתית יותר. ב-90 אחוז מהמקרים, האזנה לצליל השריקה של חברי המעגל השני הניבה שחייה מידית וישירה לכיוון הרמקול.
כלומר, הדולפינים מתקבצים למטרות כמו ציד ומשמרים את אחדות הלהקה שלהם בעזרת השימוש ב"שמות": הם קוראים בשמם של חבריהם הקבועים לפעילות, ובכך מארגנים אותם לקראת פעולה. הם זוכרים מי שיתף עמם פעולה בעבר, וגם את שמו, וכך "מזמנים" את חברי ה"כיתה" בעת הצורך, ממש כפי שעושים בני אדם.
החוקרים משערים שההיענות החזקה והעקבית לקריאת קבוצת המעגל השני נטועה בכך שהדולפינים "מושקעים" בה: חברי הקבוצה זוכרים את פעילותה בעבר, וגם אם היא לא מספקת להם רווח מידי בכל פעילות, יש הבנה מצידם שפעילות הקבוצה חיובית עבורם, והם נרתמים לצורכיה מתוך ציפייה עתידית להדדיות הקשר ולתועלת שיביא.
"המחקר הנוכחי מראה שהשימוש בשמות נעשה גם במעגל רחב יותר משהיה ידוע בעבר, ומראה איך נוצר המעגל החברתי הספציפי של הדולפינים", אומר ששר. "גם אם הם מכירים שמות של הרבה דולפינים אחרים, הם קוראים בשמם של כמה דולפינים נבחרים, שמהווים את הקבוצה הקבועה שלהם".
צורה זו של השתייכות לקבוצה, שנראתה עד כה רק בקרב בני אדם, שופכת אור נוסף על המבנים החברתיים המורכבים של הדולפינים, ומחזקת את ההשערה שמוחותיהם הגדולים התפתחו לצרכים חברתיים. נוסף על כך, שיטות העבודה המתקדמות שבהם עשו החוקרים שימוש צפויות לפתוח פתח למחקרים מקיפים נוספים בעזרת טכנולוגיה דומה על התקשורת בין דולפינים.
אף על פי שבמחקר הנוכחי נבדקו קבוצות של זכרים, על פי ששר, גם דולפינות נקבות עושות שימוש בשמות. "נקבות עובדות בשיתוף פעולה אפילו יותר מאשר הזכרים", אומר ששר. "ראינו המון תקשורת ביניהן, גם הן מזכירות את השמות זו של זו, הן כחלק מציד והן לשם שמירה על גורים". לדבריו, גם דולפינות נקבות פועלות במבנים חברתיים. "נקבות בהריון משתייכות לקבוצות של חמש ומעלה, יחד עם נקבות בוגרות יותר, שיש להן גורים או שהגורים שלהן כבר יצאו לדרכם. נקבות פוריות ללא גורים נמצאות בדרך כלל יחד בקבוצות גדולות יותר, של 20-10, ונקבות צעירות מאוד שוהות לרוב לצד האימהות שלהן".
לדברי ששר, ההתנהגות שתוארה במחקר עדיין לא נצפתה בקרב הדולפינים בישראל, אך סביר להניח שהיא לא מוגבלת לדולפינים באזור שבו בוצע המחקר, אלא משקפת דפוס התנהגות נפוץ. "ראינו בעבר בישראל שדולפינים מזכירים שמות של דולפינים שנפטרו, אבל את ההתנהגות שתוארה במחקר עוד לא ראינו כאן", הוא מסכם. "בכלל, אין עדיין תיעוד טוב ורחב מספיק של השימוש בשמות אצל דולפינים בים התיכון".
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם