איך הופך אזור שמהווה אתר תיירות ייחודי בעולם ממקום פורח ומשגשג לשומם וחרב, בתוך כמה עשורים בלבד? מגן עדן שופע טבע, מטעי תמרים ואתרי מורשת, הפך ים המלח לאזור רפאים כמעט – שבו מטע אחר מטע נסגר מאימת הבולענים, חופים ננעלים בפני רוחצים ואפילו הכבישים כבר אינם בטוחים.
כל זה התחיל בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ומאז יורד מפלס ים המלח בקצב של כמטר בשנה בממוצע – ירידה מואצת גם ביחס לשינויים הטבעיים במפלס הים לאורך ההיסטוריה – זאת עקב פעילות אינטנסיבית של האדם, שמתבטאת בהטיית המים שזרמו במקור לים המלח כדי שישמשו להשקיה ולשתייה, ובשאיבת מים על ידי מפעלי ים המלח השוכנים בדרומו לצורך הפקת אשלגן.
פרט לירידת המפלס, אחת התופעות הדומיננטיות בנוף ים המלח כיום הם הבולענים – שהירידה המשמעותית הזו במפלס גרמה בארבעת העשורים האחרונים להיווצרותם. קצב ההתפתחות של הבורות הללו עולה בהדרגה, ואף שהבולענים החלו להיווצר לאורך חופי הים כבר בשנות ה-80, הרי שלמעלה מ-85 אחוז מהבולענים נוצרו לאחר שנת 2000, וכיום יש כבר יותרמ-6,000 בולענים לאורך חופו המערבי של הים.
כעת, לצד תכניות שיקום נרחבות ששואפות להחזיר את האזור לגדולתו כאתר תיירות מוביל, בין היתר תוך הפיכת הבולענים לאטרקציה תיירותית, מראה מחקר חדש כי ייתכן שלבולענים יש עוד תפקיד בשיקום האזור: מתברר שבעלי החיים המקומיים למדו לנצל אותם לטובתם, והם משתמשים בהם כמקום מחייה.
למרות שהם מהווים דוגמה לפגיעה סביבתית שמתרחשת כתוצאה מפעילות האדם, הבולענים כאן כדי להישאר, וככאלה הם השתלבו במערכת האקולוגית המורכבת של אזור ים המלח. בקרקעית הבולענים, שחלקם נמצאים בשטח כבר שנים רבות, נקווים לעתים מים "מתוקים" שמורכבים ממי גשמים, מי תהום ומי מעיינות. במקרים מסוימים, המים הופכים לבית גידול בעבור בעלי חיים שונים, בעיקר חסרי חוליות, ובכך הם תומכים בשמירת המגוון הביולוגי באזור.
במסגרת המחקר שלו לתואר שני, בדק אופיר הירשברג מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב 94 מהבולענים בצפון ים המלח, כדי לנסות ולהבין מה מתרחש בתוך המים. המחקר, בהנחייתה של ד״ר פרידה בן-עמי, מומן על ידי רשות הטבע והגנים והתבצע בשיתוף המכון הגאולוגי לישראל. המחקר הוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה והבינתחומי הרצליה.
״בחורף 2014-2015, דגמנו את מי הבולענים באמצעות רשת המיועדת לאיסוף פלנקטון״, מסביר הירשברג. ״את הדגימות שאספנו מהבורות השונים שימרנו באתנול ולקחנו למעבדה באוניברסיטת תל אביב, שם ניתחנו אותן אחת אחת כדי להבין מהם התנאים ששוררים במי אותו בולען, ואילו בעלי חיים – אם בכלל – נמצאים בהם. בנוסף, כל בולען תועד בצילום ונבדקה איכות המים שנמצאו בו – ריכוז החמצן, הטמפרטורה, המוליכות חשמלית והחומציות״.
ואכן, בתוך המים שנלקחו מהבולענים מצאו החוקרים בעלי חיים רבים ושונים. ״מצאנו בעיקר סוגים שונים של חרקים״, אומר הירשברג, ״בהם חיפושיות מים, יתושים וזבובים בשלבי חיים שונים, וכן גם צדפוניות וחלזונות מים מתוקים. רוב בעלי החיים שמצאנו הם מינים ׳אופורטוניסטים׳, כלומר כאלה שברגע שמקווה המים מתמלא הם יודעים לנצל אותו, ויודעים גם לעזוב את הבולען אם וכאשר הוא מתייבש״. בבדיקה שערך הירשברג בקיץ בהמשך אותה שנה, הוא אכן גילה שבמהלך הקיץ רבים מהבולענים מתייבשים, ואז לא ניתן עוד למצוא בהם את בעלי החיים הללו.
ממצא שהפתיע את החוקרים היה שגם בבולענים שבמימיהם שררו תנאים קשים יחסית – כלומר מליחות גבוהה וחומציות גבוהה, שני תנאים שמקשים על התפתחות חיים אצל רוב המינים – נמצאו בעלי חיים שמצליחים לנצל את מקווה המים. ״מדובר בבעלי חיים שידועים כעמידים למגוון רחב יחסית של תנאים סביבתיים״, אומר הירשברג, ״ובכל זאת הופתענו לראות שהם מצליחים להתקיים ולהתרבות גם בתנאים הקיצוניים יחסית שמצאנו. מי הבולענים הם לרוב בעלי מליחות גבוהה, מלוחים יותר ממי הים התיכון, למשל״.
ואכן, נראה שמספרם הרב של הבולענים, כמו גם התנאים המשתנים בין בולען לבולען ובין הבולענים לסביבתם החיצונית, מאפשרים לאוכלוסייה מגוונת של בעלי חיים להתפתח ולשגשג בהם. ״המינים שמצאנו בכל בולען הושפעו מהחומציות ומהמליחות של מימיו, שהיו שונות בין בולען אחד למשנהו. לא כל מין יכול לשרוד בכל סביבה; יש מינים שהראו העדפה דווקא למליחות גבוהה, ולהפך״, מספר הירשברג. "אגב, בבולענים שבהם המליחות הייתה גבוהה מאוד – ברמה זהה לזו של ים המלח עצמו – לא מצאנו חיים".
כמו במקרים אחרים בטבע, יוצא שאסון למינים מסוימים (במקרה זה – האדם), דווקא מהווה ברכה למינים אחרים. בעקבות שינוי התנאים באזור על ידי האדם, שגרמו להיווצרות הבולענים, נוצרה מציאות חדשה, שמשפיעה על המערכת האקולוגית כולה ועל בעלי החיים שבה. למרות שלדברי הירשברג רוב המינים שנמצאו הם מינים שכבר התקיימו במקום קודם לכן, בית הגידול החדש עשוי להשפיע על מאזן החי באזור ים המלח. ״הבולענים הם מערכות אקולוגיות בפני עצמה, והם מהווים בית גידול של מים עומדים – בדומה לשלוליות חורף. למרות שגם קודם לכן המינים הללו יכלו למצוא היכן להתקיים, כעת היווצרות הבולענים מגדילה מאוד את כמות בתי הגידול של מים עומדים באזור ויכולה לאפשר להם להרחיב את הימצאותם בשטח. הבולענים עשויים, למעשה, לשנות את זהות המינים הנפוצים באזור״.
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם