"יידרשו 20 שנה עד שהיער יחזור לקדמותו", זועקות הכותרות בעיתונים ביום שאחרי השריפה ביער אשתאול, הגדולה ביותר מאז השריפה בכרמל ב-2010. בשריפה, שאירעה בסוף השבוע באזור מושב תעוז שבשפלה, עלו באש כ-2,000 דונם של יער אורנים שניטע בשנות החמישים והשישים. מלבד הנזק העצום לעצים נפגעו גם בעלי חיים רבים כגון צבים, תנים ונחשים. אך האם אכן מדובר באסון אקולוגי? מחקר ישראלי מראה ששריפות יער בתדירות נמוכה עשויות לסייע ליער, וייתכן שבעוד 20 שנה יער אשתאול דווקא ייהנה ממגוון רחב יותר של צמחים ובעלי חיים.

ד"ר דן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה והמכון לחקר הגולן, שחקר את ההשפעה של שריפות על הצומח והחי בכרמל ובגולן, אומר ששריפות התרחשו מאז ומתמיד, חלקן כתוצאה מאירועים טבעיים כגון סערות ברקים, וחלקן הוצתו על ידי האדם – שריפת חורש לשם הגדלת שטחי מרעה, למשל. "ב-99 אחוז מהמקרים, בני האדם אחראים להתפרצות השריפות בשטחים פתוחים", אומר מלקינסון. נתונים אלה מופיעים במאמר שלו ושל פרופ' עידו יצחקי מ-2012, שבו נסקרו הגורמים וההשפעות של שריפות באזורנו.
באזור הים התיכון תנאי הקיץ הקשים וטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות גורמים להתייבשות הצמחייה שמהווה בסיס להתפתחות ולהתפשטות של שריפות. לדברי מלקינסון, כמות החומר היבש שנשאר על העץ משמשת כמדד לדליקות. "אורנים בוגרים, לדוגמה, מכילים שרפים מאד דליקים ובנוסף שומרים אצטרובלים ישנים ודליקים על העץ". לכן הסיכוי של יער עם עצי אורן ירושלים (Pinus halepensis) כבן 80 שנה להידלק, גבוה יותר מאשר בחורש שמורכב מאלונים ומעצי אורן צעירים יותר. ביער בוגר, שרווי צמחייה דליקה ביותר, גיץ בודד יכול להצית שריפה שמתפשטת במהרה.
הגיצים עלולים להופיע ברגעים ובמקומות הבלתי-צפויים ביותר: ב-2005, למשל, נעשה בכרמל ניסיון לגנוב שאריות ברזל בעזרת מסור דיסק שפיזר גצים לכל עבר ושהצית את האזור. במקרה אחר, שהתרחש ב-2010, במהלך טיול של חוגי סיור ברמת הגולן הונחו החניכים לשרוף את נייר הטואלט לאחר עשיית צרכיהם וגרמו לשריפת חורש גדולה בגולן.
הצבים משלמים את המחיר
ב-2009 פרסמו מלקינסון וד"ר לאה ויטנברג מחקר שהראה שהסבירות להתפרצות שריפה באזורים שונים תלויה ישירות במרחק של אותם אזורים מהכביש. כלומר, הגורם הדליק ביותר בסוגיית השריפות הוא הקרבה לאדם. העלייה ברמת החיים הובילה לניידות מוגברת, לטיולים ולמנגלים ולקומזיצים שהם טומנים בחובם. גם התפתחות החקלאות המודרנית השפיעה רבות על תדירות השריפות, דרך התמעטות רעיית הצאן בשטחים פתוחים שהובילה להצטברות צמחייה, שמהווה את בסיס החומר הדליק הנדרש להתפשטות שריפות. אזור נחל ג'ילבון שברמת הגולן, למשל, נשרף ארבע פעמים במהלך השנים 2010-2005 כתוצאה מרשלנות מטיילים.
