חזרה לרשימה >


פרופ' יורם אבנימלך

הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, טכניון

21/02/2021 document ניוזלטר-זווית-בחינוך-פברואר-2021.pdf thumbnail


זוכה פרס מפעל חיים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה לשנת 2020

 

כיום, אחרי מאמצי שיקום נרחבים, כבר ברור מאליו שהחולה היא שמורה מלאת חיים שבליבה אגמון מים, אבל בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כ-40 שנה אחרי יבוש שטח החולה, כשייבוש האגם עדיין נחשב כהישג, המחשבה להציף את המקום נשמעה משוגעת לגמרי.

את המהלך לשיקומה של החולה ולהצפתה החלקית יזם באותם ימים פרופ' יורם (יוריק) אבנימלך, מחלוצי התנועה הסביבתית בישראל. הישג בולט זה הוא אחד מרבים שאליהם הגיע אבנימלך במהלך מעל שישה עשורים של עשייה מחקרית וציבורית רחבת היקף למען הסביבה והמדע בישראל.

אבנימלך נולד בירושלים ב-1933, והשתתף כנער בקרבות על העיר במסגרת מלחמת השחרור. בלימודיו האקדמיים הוא התמקד במדעי הקרקע, את עבודת הדוקטורט שלו עשה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות ובשיתוף מכון ויצמן, ובהמשך נסע לפוסט-דוקטורט בוושינגטון. במשך שנים רבות כיהן כחוקר בטכניון, שם הוא שימש לפי פרישתו לגמלאות כדיקן הפקולטה להנדסה חקלאית.

שיקם את החולה ושמר על הכינרת

"אני חושב שהקומפלקס של העבודות סביב הכינרת והחולה הם הדבר שבנה אותי", אומר אבנימלך. בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת התגלה שבחלקות נרחבות מתים הצמחים באזור אגם החולה המיובש, ואבנימלך התבקש על ידי הרשות לפיתוח החולה לסייע במציאת פתרון. הוא גילה שייבוש האגם גרם לזיהום הקרקע על ידי ניטרט (חנקה), מזהם מים נפוץ, שהצטבר בקרקע בריכוזים גבוהים בחלקים נרחבים מהשטח שיובש. התחזיות באותם ימים צפו שאם לא ייעשה דבר על מנת להילחם בתופעה גם מי הכינרת, אליה נשטפים המלחים מעמק החולה, יזדהמו ולא ניתן יהיה להשתמש בהם.

יורם, יחד עם ד"ר קולט צרויה מנהלת מעבדת הכנרת באותן שנים, עמלו רבות על מנת לשכנע את שר החקלאות דאז, חיים גבתי, שיש לטפל בנושא – ומהר. "כשהצגנו את הידע שצברנו בפני שר החקלאות דאז, חיים גבתי, זה גרם לו להלם – איך ייתכן שאגם החולה, שייבושו נחשב לפאר היצירה הציונית, מזהם את הכינרת, מקור המים העיקרי של המדינה? – עם זאת, הוא קיבל את העובדות וסייע לנו, כולל על-ידי הקמת מנהלת הכינרת ברשותו של עמוס הרפז, שהייתה שותפה פעילה בהקשר זה."

אבנימלך בשיתוף אנשי מנהלת הכנרת וצוותים של חוקרים ממנהל המחקר החקלאי, המכון הגיאולוגי, מכון ויצמן ואחרים עשו לילות כימים על מנת למצוא פתרון לבעיה. "עשינו את הפרויקט הביו-טכנולוגי הכי גדול שנעשה בעולם", הוא אומר. במשך ארבע שנים הם השתמשו בשטחם של אגם החולה ושל הביצות שסביבו, שנמתחו על פני 20 אלף דונם, כמעבדה וקידמו שיטת השקייה ועיבוד הקרקע שעודדו התפתחותם של חיידקים "טובים" בקרקע, שפירקו את הניטרט. שינוי שיטות ההשקיה שהיו מקובלות בשטח החולה ושינוי מערכת המים האזורית הביאו להפסקת תהליך זיהום הכנרת בניטרטים.

הרומן של אבנימלך עם אגן הכינרת ממש לא נגמר שם. "בשנת 1991 מוניתי ליו"ר ועדת החולה שמונתה על-ידי שר החקלאות. נאלצנו להתמודד עם בעיה של שרפת קרקעות הכבול שגרמה לשקיעת הקרקע, וכפועל יוצא מכך, לעליית פני המים. הפתרון המקובל הוא העמקת הניקוז, אבל חששתי שהמשך העמקת גובה בסיס הניקוז ייאלץ אותנו שוב לפוצץ סלעים בגשר הפקק כדי לנקז את החולה, ומכך רציתי להימנע. כשהצעתי לבדוק חלופה להעלאת מפלס המים והצפת חלק משטח החולה נתפסתי כאויב הציבור. החשיבה על חלופות לבעיה שאינן ניקוז החולה גרמו לחששות כבדים – החלוצים ייבשו את החולה ויוריק יציף אותה מחדש? למזלי מנהלת הכינרת ונציב המים תמכו בבדיקת חלופות, ומינינו מהנדס מים צעיר, גיורא שחם – כיום מנכ"ל רשות המים – לבחון את הנושא. הסתבר שמבחינה כלכלית הכי כדאי להציף חלק מהחולה, להחיות מחדש את המערכות האקולוגיות הייחודיות ולפתח סביבן תיירות. כיום זה אחד מאתרי התיירות הפופולריים בארץ. בנוסף, התברר כי הטבע חזר, חזרו חלק ניכר מהעופות שהיו נפוצים בשטח והתפתחה צמחית הביצות."

102

 

לנקות את בריכות הדגים עם חיידקים

במקביל להצפה המחודשת של החולה, ליורם היה גם תפקיד חשוב בפעילות נגד הזרמת מים מבריכות הדגים לכינרת. "מצאנו שכ-20% מהמים שמגיעים לכינרת עברו לפני כן דרך בריכות הדגים, מה שהוביל להזרמת חומרים מזיקים כמו הפרשות דגים ואצות אל הימה. אמרתי לדייגים שעליהם להפסיק את הזרמות המים מהבריכות לירדן. הם סירבו בטענה שבמערכת סגורה הדגים ימותו. "אבנימלך לא ויתר, וניגש לעבודה בתחנה לחקר המדגה בגינוסר. הוא גילה שאם מוסיפים למים חומר פחמימני, כמו עמילן, קמח חיטה או תאית, הדבר יכול להפחית את ריכוז החנקן במים ולפתור את בעיית הרעלת הדגים. הסיבה לכך היא שחומרים אלה מובילים להתפתחותם של צברי חיידקים, שצורכים את החנקן וכך מורידים את ריכוזו במים. בתהליך זה  מייצרים  חיידקים אלה חלבון, שממנו ניזונים הדגים. בבריכות קונבנציונליות, 75 אחוז מהחלבון אינו מנוצל לגידול הדגים ומופרש למים תוך יצירת חומרים רעילים לדגים. לעומת זאת בבריכות החדישות ממוחזר החלבון כשהדג ניזון מצברי החיידקים ובכך עולה פי שניים יעילות ניצול החלבון. בנוסף נמצא  שהכנסת אוכלוסיית חיידקים למכלול ההזנה של הדגים בריא יותר עבורם, ומחזק את עמידותם בפני מחלות. "היום, זו השיטה הנפוצה לגידול דגים בכל העולם. מאוד מעניין ומספק להדריך אנשים בהודו, בווייטנאם, בסין, ברפובליקה הדומיניקנית ועוד."

לגשר בין המפעל לטבע

אחד מתפקידיו המרכזיים של יורם אבנימלך היה כמדען הראשי הראשון של המשרד להגנת הסביבה, תפקיד שבו כיהן במשך חמש שנים. יחד עם צוות המשרד, אבנימלך פעל להגברת המודעות לנושאים סביבתיים ונאבק במוקדי הכוח המזהמים בישראל. הוא פעל במסגרת תפקידו להעלאת מודעות וליצירת קשרים בתחום הסביבתי גם עם המדינות השכנות, וביקר פעמים רבות במצרים וירדן. גם עם הפלסטינים יצר אבנימלך הסכמים ושיתופי פעולה.לאבנימלך היה תפקיד חשוב גם בגישור על מחלוקת המים בשמורת עין גדי. בתחילת שנות האלפיים התנהל מאבק בין אנשי שמירת הטבע לבין קיבוץ עין גדי, שברשותו מפעל "מי עין גדי", בנושא שאיבת המים מהמעיין. האופן שבו נשאבו המים באותם ימים הוביל לכך שמצב השמורה היה בכי רע והיא סבלה מהתייבשויות, שהובילו לפגיעה נרחבת בצמחייה. בבדיקה שערך אבנימלך לבקשת השדולה הסביבתית בכנסת הוא מצא שבניהול נכון כמות המים במקום יכולה להספיק הן למפעל המים המינרליים והן לשמורה, ושהדרך העיקרית לאפשר זאת היא להשתמש במים רק אחרי שזרמו בשמורה. המלצותיו של אבנימלך התקבלו, ובהתאם להן נחתמה ב-2007 אמנה לעקרונות ניהול ממשק המים בין הקיבוץ לבין רשות הטבע והגנים והוקמו מערכת מים ומאגר מים במקום.

כתבות בהם יורם מרואיין: המדען ששיקם את החולה ושמר על הכנרת


הבא קודם


הירשמו לניוזלטר שלנו

    עקבו אחרי זווית