"אני חוקרת כרישים ובטאים (דגים שטוחים, שמוכרים בכינוי חתולי ים (הנמנים עם מחלקת דגי הסחוס, שאלו דגים ששלד גופם בנוי מסחוס, בניגוד לדגי גרם להם שלד העשוי עצם.

המחקר שלי עוסק בעיקר בפיזור של דגי הסחוס בים התיכון לאורך עונות השנה ולפי התפלגותם בעומקים השונים, ומסתמך בעיקר על סקרי דיג מדייג מכמורות, דגימות גנטיות ותצפיות.

מאז שהתחלתי לעסוק בנושא, לפני 8 שנים, התרחשו בישראל שינויים משמעותיים בשמירת הטבע ובאכיפה הימית, ולשמחתי זכיתי לראות את השינויים מתבטאים באוכלוסיות דגי הסחוס אצלינו. היום אנחנו נחשבים למקום המוצלח ביותר בים התיכון לצפייה בבטאים ובכרישים.

כחלק מהמחקר שלי, אני גם חוקרת את תופעת התקהלות הכרישים בעונת החורף סמוך לאתרי ההזרמה של מי הקירור מתחנות הכוח בחדרה, אשדוד ואשקלון אל הים. זוהי תופעה ייחודית לישראל, ואנחנו מוצאים שיש קשר בין טמפרטורת המים החמים לבין התקהלות הכרישים.

דבר נוסף שיצא לי לקחת בו חלק הוא מעקב אחר דפוסי הנדידה של כרישים. המעקב נעשה על ידי הצמדת משדרים לווייניים לכרישים, כאשר ב-2015 ביצענו תיוג לוויני של כרישה מהמין סנפירתן שנתפסה לחופי תל אביב, ומשם המשיכה לחופי קפריסין. לצערנו שם איבדנו את המידע עליה. לפני כשנתיים במסגרת פרויקט התיוג של תחנת מוריס קאהן לחקר הים, תויג כריש נוסף – הפעם סנפירתן זכר, והוא הגיע למערב מצרים. מלבד המידע שהתקבל משני הכרישים הללו, אין שום תיעוד נוסף לתנועת הכרישים במזרח הים התיכון."

עובדה "מפתיעה" על כרישים:
"למיני כרישים שונים יש אסטרטגיות רבייה שונות: חלק מטילים ביצים, חלק משריצים (העוברים מתפתחים בתוך רחם האם, ניזונים משק חלמון ולא מהאם ישירות, ולבסוף מושרצים), ובמינים אחרים הלידה דומה לזו המתקיימת ביונקים (עוברים בעלי שליה המחוברת לגוף הנקבה). בים התיכון הכרישים שמטילים ביצים הם ממשפחת הגלדניים. מקרב הבטאים, המינים שמטילים ביצים הם אלו המשתייכים למשפחת התריסנתיים, ולעיתים ניתן למצוא את נרתיקי הביצים הריקים על החוף."

הכרישים היו מאז ומעולם חלק מהטבע הימי בים התיכון ולחופי ישראל (גם במפרץ אילת). התחושה בקרב הציבור שנוכחות הכרישים בים התיכון היא תופעה חדשה, אולם הסיבה נעוצה בעיקר בהגברת המודעות, ריבוי המצלמות ובעובדה שעם הגברת הפיקוח והאכיפה על הדיג (דיג כרישים ובטאים בישראל אינו חוקי) הפסיקו לדוג את הכרישים בתחנות הכוח, ולכן יש עלייה בתצפיות שלהם.

למרות העלייה בתצפיות, עדיין האיום הגדול ביותר על אוכלוסיות דגי הסחוס הוא דיג יתר ודיג לא מכוון. בעשורים האחרונים נצפו ירידות של מעל 95% בכמות הכרישים בים התיכון. לאחרונה גם פורסם דוח של איגוד השימור העולמי (IUCN), שמצביע על כך שמאז הדוח הקודם (שיצא לפני כעשור) אין שום שיפור במצב הכרישים והבטאים. הבעיה היא שככל שאנשים מפחדים מכרישים כך יותר קשה לעשות להם שימור.

בשביל לשמור על כרישים, ובשביל לאפשר לאוכלוסיות הכרישים להתאושש ולגדול, חייב שהציבור יהיה מוכן לכך. לשם כך הקמנו את עמותת כרישים בישראל. אם הציבור לא יהיה מוכן, ויפחד בשל נוכחות הכרישים במים אז אנחנו לא נוכל לשמור עליהם. אנחנו צריכים להבין את החשיבות של הכרישים למערכת האקולוגית, ולהבין שהם אינם מסוכנים לנו, וכמובן לקבל את העובדה שהם חלק בלתי נפרד מהחופים שלנו, ומהטבע הארצישראלי.

אבל כאן בדיוק טמונה הבעיה כיוון שלציבור אין גישה אליהם ואין היכרות עימם, ולכן שמנו לעצמנו מטרה להנגיש את נושא הכרישים ולהראות לציבור את המגוון, את הייחוד ואת הקסם של בעל החיים הזה. אחת הדרכים העיקריות בה אנחנו מנסים להנגיש את הידע על כרישים היא דרך קבוצת הפייסבוק כרישים בישראל, שמצד אחד מהווה פלטפורמה לאיסוף תצפיות, ומצד שני מהווה פלטפורמה להסברה, לחינוך ולהעלאת מודעות על הכרישים וחשיבותם.

בנוסף, אנחנו מייצרים גם תכנים חינוכיים אותם אנחנו מעבירים בעבודה השוטפת שלנו עם הציבור. עורכים הרצאות לקהילות הים השונות (צוללים, דייגים, שייטים וכו'), השתלמויות למורים, יוצרים חומרי תוכן והסברה, ועורכים סיורים בתשלום לקהל הרחב לצפייה בכרישים ובגיטרנים.