שחר שלוח

הצל הארוך של המשלוחים החיים

מרץ 9, 2017

מיליוני בעלי חיים מובלים באניות משא שחוצות אוקיינוסים וימים. מעבר לסבל הנוראי שלהם האם מישהו בודק את הנזק שנגרם לסביבה הימית בתהליך הזה?


מאז שהאדם הלבן הגיע ליבשת אמריקה, משלוחים חיים של חיות משק חצו את האוקיינוסים ממערב למזרח ומדרום לצפון. זה ממשיך לקרות גם בימינו. אניות משא עמוסות בכבשים, בפרות, בעזים, בבפאלו, בצבאים ובבעלי חיים ממשפחת הגמליים משייטות על פני הימים ומובילות, ברוב המקרים, בעלי חיים שגדלו בחצי הכדור הדרומי צפונה לאורך מאות ואלפי קילומטרים.

המודעות לנושא המשלוחים החיים עלתה גם בישראל בשנים האחרונות תודות להתחזקותן של תנועות למען זכויות בעלי חיים (ב-2016 הושטו לישראל כחצי מיליון כבשים ופרות למטרות שחיטה, פיטום ורבייה). בשבת ה-28 בינואר, למשל, מחו בתל אביב 2,000 מפגינים נגד המשלוחים החיים לקראת דיון שנערך בבג"צ ב-1 בפברואר בשאלה האם יש להוציא את המשלוחים מחוץ לחוק בשל הפרת חוק צער בעלי חיים.

בסופו של דבר לא יצאה מבג"צ בשורה משמחת למתנגדי המשלוחים. "הרצון העולה מהעתירה אינו שנוי במחלוקת הן במובן המשפטי והן במובן המעשי. אין מי שאינו חפץ שבעלי החיים לא יסבלו", כתבו השופטים בהחלטתם, אך לא הורו למדינה להפסיק את המשלוחים, אלא "לקדם באופן מואץ את צמצום הסבל ככל הניתן".

"המשלוחים החיים הם אסון, הסבל הנוראי והמיותר של העגלים והטלאים הוא בלתי נתפס ולי נראה שכל אדם שיש בו מעט חמלה חייב להזדעק מול הפרקטיקה האכזרית הזאת", אומרת מיקי חיימוביץ, אשת תקשורת ויו"ר עמותת יום שני ללא בשר. "אבל יש עוד היבט שחייבים להתייחס גם אליו – ההיבט הסביבתי. ההפרשות לא מטופלות וזורמות ישר לים, הגוויות של העגלים שמתים בייסורים בדרך מושלכות לים. לדעתי, גם מי שבוחר לאכול בשר לא צריך להסכים לזה ולכן צריך להביא לסיום המשלוחים החיים".

כפי שמציינת חיימוביץ', בדיון על משלוחי בעלי החיים ניתן, בצדק רב, משקל גדול לסבל שנגרם לחיות. במקביל, יש עיסוק לא-מבוטל בקרב חוקרים ופעילי סביבה גם במחיר הסביבתי שגובה צריכת מזון מהחי. עם זאת, נושא השפעת המשלוחים החיים על הסביבה הימית, נזנח כמעט לחלוטין.

מדוע? אולי זה קשור לכך שמאחורי המשלוחים החיים (וגם ייבוא בשר קפוא) פועל מנגנון חזק מאוד, עם היגיון כלכלי וסביבתי: הרי אם הפרות והכבשים שישראלים צורכים היו מגודלים כאן, לא היה מספיק מקום לשום דבר אחר.

הפרשות, פליטות וגופות

"פעם, כשהייתי סטודנט במעבדה הימית באילת, הביאו לנו כריש נמר שנתפס ברשת בחוף הצפוני. ערכנו לכריש ניתוח כחלק ממחקר על טפילים. בבטן שלו מצאנו, בין השאר, שתי גולגולות של כבשים. הערכנו אז שאלו כבשים שנזרקו מאניות המשלוחים ושהכריש עקב אחרי הספינה כדי לאכול", מספר האקולוג הימי ד"ר ערן ברוקוביץ'.

הסיפור הזה הוא קצה הקרחון. מיליוני יונקים שחוצים את הים מותירים אחריהם בנתיבי השיט שובל של הפרשות, פליטות מתאן וגופות, כל אלה מותירים את חותמם השלילי על הסביבה.

עגל שנשטף לחוף תל אביב באפריל 2016. תצלום: אנונימוס

נתחיל בהפרשות. "נכון להיום, אין בידינו נתוני מחקר שבודק באופן ישיר את ההשפעות שיש למשלוחים החיים על הסביבה הימית", מסביר עודד קאופמן, פעיל בארגון "ישראל נגד המשלוחים החיים". "אך על סמך נתונים שמפורסמים על ידי הרשויות האוסטרליות, יחד עם העדות של וטרינרית שהועסקה על ידי משרד החקלאות האוסטרלי באניות משלוחים, יש מקום להניח שקיימת השפעה סביבתית משמעותית להפרשות של בעלי החיים. השפעה כזאת צריך לבדוק בכלים מדעיים וזה עדיין לא נעשה".

בסופו של דבר זה עניין מתמטי: עגל במשקל 450 קילוגרם משחרר בכל יום כ-26 קילוגרם של הפרשות. נסו לדמיין משאיות שמרוקנות לים הפרשות של חצי מיליון פרות ששייטו על המים במשך שלושה שבועות. הכמות הזאת תסתכם ב-273 מיליון קילוגרם – 273 אלף טון.

הפרש של הפרות מכיל רעלנים ועקבות של תרופות וטרינריות. עד כמה שידוע, אין לאניות המשלוחים מתקנים לאיסוף ההפרשות ולטיפול בהן. לכן, החדרת צירוף כזה של חומרים לבית גידול ימי כלשהו עלול להשפיע על האיזון שלו. "השפעה זו הופכת לקריטית יותר כשהזרמת השפכים מתרחשת במרחק לא גדול מחופי ים, או אל תוך זרמים שיכולים לשאת את השפכים קרוב יותר לאזורים חופיים שבהם קיימות אוכלוסיות ימיות מקומיות", מסביר קאופמן, שחוקר את הנושא תקופה ארוכה.

הרשויות האוסטרליות קבעו תקנות המגבילות את כמות ההפרשות שמותר לכלי השיט לרוקן לסביבה הימית, אך לא ברור אם אלה נאכפות. נקבע גם סף מקסימום של גופות שמותר להשליך לים ללא צורך בדיווח (2 אחוזים מהכבשים ואחוז אחד מהבקר, בשיט שנמשך 10 ימים או יותר). כלומר, התקנות מאפשרות השלכת מאות גוויות בכל מסע, זאת ללא חובת דיווח. The Ocean Drover, האנייה הגדולה ביותר שמשמשת למשלוחים, יכולה להוביל עד 75 אלף כבשים או עד 18 אלף ראשי בקר, מה שאומר שבמסע "תקין" – כלומר, ללא עיכובים או תחלואה מיוחדת – עלולות להיזרק למים גופות של 1,500 כבשים או 180 פרות בכל עשרה ימים. ההשפעה של הימצאותן במים, בעיקר בכניסה לנמלים או במעברים צרים, עדיין לא נבדקה כראוי.

"היפטרות מגוויות בים כרוכה בחיתוך הגווייה או גריסתה, והשלכתה לים. זה יוצר שובל של רקמות שנשרך מאחורי הספינה ויכול להוות מוקד משיכה לטורפים ימיים, כמו כרישים", אומר קאופמן. נתונים אלה חשובים לחקר תנועה של כרישים אל מחוץ לאזורי המחיה הרגילים שלהם. נדידת כרישים או טורפים ימיים אחרים אל מחוץ לבית הגידול שלהם, משמעותו שינוי במאזן האקולוגי. חשוב לבדוק גם אם כתוצאה מכך נוצרת אינטראקציה עם בני אדם, שעלולה לסכן את שני הצדדים. בנוסף, גופות שלמות של בעלי חיים שמושלכות מהספינות עלולות להיסחף לחוף וליצור הפרעה בבית הגידול החופי ומפגע תברואתי.

הובלת עגלים אוסטרליים. תצלום: אנונימוס

320 אלף מכוניות

גם ארגון זכויות בעלי החיים Peta לא הסתפק בדיווח על הסבל שחווים בעלי החיים שמטיילים בעולם בעל כורחם ופרסם דו"ח שאומד את פליטות הפחמן הנגרמות בשינוע חיות המשק למרחקים של אלפי קילומטרים – מהחווה לנמל, על האניות בים, ומנמל היעד למפטמה או למשחטה. על פי הערכות Peta, פליטת הפחמן מהמשלוחים החיים שיצאו מאוסטרליה ב-2009 מסתכמות ב-1.8 מיליון טון CO2. מחברי הדו"ח כותבים שהפסקת המשלוחים החיים שקולה, בהיבט של פליטות פחמן, להורדת 320 אלף מכוניות מכבישי אוסטרליה.

המידע שמובא בכתבה זו נאסף על ידי פעילים, בעיקר מישראל ואוסטרליה, שביצעו תצפיות, מעקבים, ואיסוף עדויות. ד״ר לין סימפסון, שעבדה כווטרינרית על הספינות מטעם משרד החקלאות האוסטרלי, היא אחד המקורות למידע על המשלוחים. סימפסון ניהלה יומן שבו תיעדה את שגרת המשלוחים החיים מבפנים. פרסום היומנים חשף מחדלים רבים והביא לפיטוריה ב-2016.

"מיום ההעמסה, צואת בעלי-חיים מתחילה להיערם על הסיפון", כתבה סימפסון. "ההצטברות שלה הופכת את אזורי המחיה של בעלי החיים ללא מתאימים. חלק מעבודתי היה לנהל את הניקיון, השטיפה והריפוד מחדש בנסורת לאורך המסע… היינו צריכים להיות נקיים ככל האפשר כשאנחנו מגיעים לנמל היעד, ולכן נדרשה שטיפה יום קודם לכן. בנוסף, היינו צריכים לפוגג את עקת החום ואת הריכוזים הגבוהים של אמוניה באזורי סכנה כגון מפרץ עדן, מצרי הורמוז והמפרץ הפרסי. בין לבין היינו שוטפים כמה שהיה אפשרי מבחינה לוגיסטית. אלפי טונות של צואה ושתן של בעלי-חיים נשטפו הישר מעבר לסיפון… התקנות על זיהום הים הן לא חד-משמעיות, ולפעמים לא היינו בטוחים אם מותר לנו להזרים לים כמויות כאלו של ביוב. אז היינו שוטפים בלילות, כדי להתחמק ממעקב של לוויינים, שכן היינו משאירים בנתיב שלנו שובל ברור של צבע".

"החשיפות מצדיקות, לטעמנו חקירה של המוסדות בכל המדינות ששותפות למסחר הזה", אומרים בארגון "ישראל נגד המשלוחים החיים". "עם זאת, יש צורך קריטי באיסוף נתונים ובביצוע מחקר מדעי מסודר ובלתי תלוי שיעקוב ויאסוף נתונים מקרוב בתחום ההובלות הימיות".

נושא צער בעלי חיים לבדו מטיל צל כבד על המשלוחים החיים, אך גם ההשפעות הסביבתיות של צורת הסחר הזאת מחייבות מחקר מעמיק, שעדיין לא נערך באופן הראוי. עז שזה יקרה, אניות משא ימשיכו להוביל חיות מצד אחד של האוקיינוס לצדו השני כשהן נושאות עמן לא רק בשר וסבל, אלא גם סכנות לסביבה הימית.
בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-המקום הכי חם בגיהנום

שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מילון מושגים


מערכים קשורים

thumbnail

ננו-שרשרת וסוכה לתפארת נמאס לכם מקישוטי הסוכה הרגילים? אין בעיה: השיגו מעט גרפן וצרו בעזרתו קיריגמי דקורטיבי

thumbnail

מדוע התפתחה שרפת הענק בהרי יהודה? השרפה שפרצה בהרי יהודה בקיץ האחרון השתוללה דווקא באזורים שבהם הושקעו מאמצים נרחבים למניעת שרפות. אז מה השתבש? וכיצד אפשר למנוע את השרפה הגדולה הבאה?

thumbnail

קן לציפור בין האשפה מיזם סקוטי ממחיש את היקף התופעה של ציפורים שחיות באשפה, כפי שהיא משתקפת בתמונות שמצלם הציבור. ממצאים חדשים ממנו מלמדים על השפעתה העצומה של פסולת הקורונה: רבע מהתמונות שהועלו כוללות ציפורים שסבוכות במסכות הקורונה או מקננות בהן. כיצד משפיעה התופעה על מיני הציפורים השונים – ועל האדם, והאם נשקפת סכנה לבעלי הכנף בישראל?