ההוריקנים מתקרבים ליבשה

במחקר חדש אותרה מגמה מדאיגה בתנועת סופות הענק באוקיינוס האטלנטי, שמתקרבות בכל עשור בכ-30 קילומטר לחופים

סאלי, ויקי, טדי, חנה, אפסילון, עומאר, תטא – אלה הם שמות סופות הענק שפקדו את חופיה המזרחיים של ארצות הברית ב-2020 – אחת מהשנים שטופות ההוריקנים שתועדו בהיסטוריה. בעוד שרשימת השמות לסופות ההוריקן הולכת ואוזלת, כמות הסופות לא צפויה לפחות. למעשה, עונת הסופות הקרובה צפויה להיות סוערת במיוחד ו-NOAA, מינהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי האמריקאי, חוזה 60 אחוז סיכויי לעונת הוריקנים חזקה מהממוצע, עם 10-6 הוריקנים שצפויים להכות בחופים, מתוכם כארבעה הוריקנים חזקים בדרגות 5-3 עם מהירות רוח של 180 קמ"ש ויותר.

כעת, חוקרים בריטים מצביעים על תופעה נוספת שצריכה לעורר דאגה: ב-36 השנה האחרונות הסופות הטרופיות נעות כל עשור בממוצע עולמי בעוד 32 קילומטר לכיוון החופים.

סופות טרופיות הוא שם כולל לסופות שמקורן בקווי הרוחב המשווניים של כדור הארץ. סופות אלו מקבלות שמות שונים, בהתאם למקורן הגיאוגרפי (הוריקנים, ציקלונים או טייפונים), אך בין אם הן פוגעות בחופי יפן, אוסטרליה או ארה"ב, ההרס שהסופות גורמות להן הוא עצום. עונת ההוריקנים של 2020 לבדה גרמה בארה"ב לנזק כלכלי שנאמד בכ-65 מיליארד דולרים – זאת עוד בלי לשקלל את הפגיעה בנפש. הוריקן קתרינה, שפגע בעיר ניו אורלינס באוגוסט 2005 והיה אחד מההוריקנים הנוראים ביותר והזכורים ביותר שהתרחשו, גרם לבדו לנזק כלכלי של 250 מיליארד דולרים.

הנזקים שסופות אלו גורמות הם כה אדירים, עד שמומחים הציעו להשקיע מאות מיליוני דולרים בפיתוח והקמת מתקנים שיצמצמו את עוצמתן באמצעות מאות משאבות ימיות שיעלו מים קרים מהעומק ויקררו את מי האוקיינוסים החמים בפני השטח שמהווים את מקור האנרגיה לאותן סופות.

קרוב יותר וארוך יותר

המחקר החדש המחקר החדש של פיזיקאים מהאימפריאל קולג' בלונדון, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Science, מראה שהסופות הטרופיות הולכות ומתקרבות אל החופים. במסגרת המחקר מיפו החוקרים את מסלולי הסופות ב-36 השנים האחרונות (לפי מדד זה, סערה נחשבת לסופה טרופית כשמהירות הרוח המרבית שלה עולה על 34 קשר – 63 קמ"ש).

השוואה של הסופות הטרופיות לאורך השנים הראתה שבכל עשור המסלול הממוצע של הסופות נע בממוצע עולמי בעוד 32 קילומטר לעבר היבשה. אם ב-1980 הסופה הטרופית הממוצעת הגיעה לעוצמה המקסימלית שלה כ-820 קילומטר מקו החוף, הרי שכיום הסופה הממוצעת כבר מגיעה לשיא העוצמה במרחק של כ-700 קילומטר מקו החוף. זה אמנם נשמע רחוק, אבל כשלוקחים בחשבון שהרדיוס של הסופה הטרופית הממוצעת הוא 500 קילומטר ושסופת הוריקן עוצמתית יכולה להגיע אף לרדיוס של 1,200 קילומטר, ניתן להסיק שהתקרבות הסופות לחופים עלולה להוביל לנזקים קשים יותר ביבשה.

בנוסף למרחק של הסופות מהחופים, החוקרים השוו גם את כניסת הסופות אל "שטח החופים", שמוגדר כאזור הימי שנמצא ברדיוס של 200 קילומטר מהחוף. על פי המחקר, לא רק שיותר סופות נכנסו לשטח החופים, אלא גם משך הזמן הממוצע שסופה שהתה בשטח החוף עלה. אם ב-1980 רק כ-47 אחוז מכלל הסופות הטרופיות היו מגיעות לאזור החופים, הרי שכיום יותר מ-55 אחוז מהסופות נכנסות לשטח זה. ואם בשנות ה-80 סופה טרופית הייתה מבלה בממוצע רק 20 אחוז מזמן פעילותה בשטח החופים (ברדיוס 200 של קילומטר מהחוף), הרי שהיום הסופה הממוצעת מבלה קרוב ל-30 אחוז מזמן פעילותה בשטח החופים.

רוחות הסחר ותא הדלי

המנגנון עיקרי שעליו מצביעים החוקרים כאחראי לשינוי זה הוא התחזקות מנגנון ה-“Steering” (הובלה). "הובלה מגדירה איך זרימת האוויר השולטת באזור מסוים של האטמוספרה מכוונת את תנועת המערכות בגובה נמוך יותר", מסביר ד"ר ברוך זיו, חוקר אקלים מהמחלקה למדעי הטבע והחיים מהאוניברסיטה הפתוחה.

על פי זיו,  כמה כוחות פיזיקליים פועלים באטמוספרה, ומשפיעים על תנועת האוויר במערכות מזג האויר השונות ועל תהליך ההובלה שלהם ממקום למקום. מקור הרוח הוא הפרשים בלחץ האטמוספרי, שסיבתו העיקרית היא הפרשי טמפרטורה, כגון זה שבין קו המשווה לקטבים. סיבוב כדור הארץ סביב צירו מוביל לכוח קוריוליס, המטה את תנועת האוויר מכיוונו המקורי ויוצר תנועה סיבובית שבעקבותיה מתהווה כוח צנטריפוגלי, שמרחיק את האוויר ממרכז הסיבוב ומונע, למשל, מלחץ האוויר במרכזן של מערבולות לעלות. כך, למעשה, הוא מאריך את משכן של סערות.

כוחות אלו באים לידי ביטוי בשני מנגנונים שמקיימים הסופות הטרופיות ומובילים אותן. סופות אלו נעות בכיוון כללי מערבה בהשפעת רוחות הסחר המזרחיות, שנושבות משני צידי קו המשווה ושמהוות חלק ממנגנון טבעי המכונה תא הדלי. בכל צד של קו המשווה קיים תא הדלי, המשתרע בין קווי הרוחב 30-0. הרוח המזרחית היא רוח שנועדה להשוות את הלחץ הגבוה השורר בקו רוחב 30 עם הלחץ הנמוך שבמשווה (כלומר, צפונית במקורה), אך מוטית ימינה בגלל כוח קוריוליס. תא הדלי אינו בעל מבנה פשוט. משובצות בו רמות ברומטריות שמרכזיהן באוקיינוסים. מעל האוקיינוס האטלנטי, למשל, קיימת רמה ברומטרית ברדיוס של אלפי קילומטרים, שפועלת כמו גלגל שיניים ענקי של אוויר שנע עם כיוון השעון ושמניע את הסופות הטרופיות מערבה, במהירות אופיינית של 20 קמ"ש, ומטה אותן צפון מערבה בהגיען לשוליה המערביים, בחופים המזרחיים של ארצות הברית.

כאשר סופה טרופית נמצאת מעל האוקיינוס, היא שואבת ממנו לחות בכמות גבוהה באמצעות התאדות. ככל שפני האוקיינוס חמים יותר, כך מתעצמת ההתאדות. אדי מים אלה חודרים לעננים הנוצרים בסופה הטרופית ומתעבים לטיפות גשם. התעבות המים גורמת לשחרור חום ומעלה את הטמפרטורה בתוך הסערה, מה שמפחית בה את הלחץ ומגביר את הרוח. כך, הרוחות הנושבות בסופות הטרופיות יכולות להגיע למהירות רוח של 300 קמ"ש והסופות עלולות להוריד יותר מ-300 מילימטר של גשם ביום. כאשר הסופות מגיעות לחוף, מקור האנרגיה שלהן נחסם, הן נתקלות בחיכוך עם היבשה ודועכות תוך יומיים, שבמהלכם הן גורמות לנזק רב.

עוד 10 שנים זה יכה בנו

העובדה שחלק מנתוני המחקר שנאספו בשנות ה-80 היו מצומצמים ומוגבלים לא אפשרה לחוקרים לקבוע בוודאות מהו הגורם המרכזי שאחראי להתקרבות הסופות לעבר החופים, אולם ההשערה של החוקרים היא שייתכן שהסיבה לכך היא ההשפעה הכללית של בני האדם על האטמוספרה וטמפרטורת האוקיינוסים – כלומר, שינוי אקלים.

"צריך להראות שקורה משהו שלא קרה בעבר. וברמה הגלובלית עדיין לא רואים את זה", מסייג זיו. "אם היו נתונים מסוף המאה ה-19 שהיו מראים שמשהו השתנה הייתי יכול להגיד שהמקור הוא בבני אדם". אולם, זיו אינו פוסל שבני אדם הם אכן המקור לשינויים בדפוסי ההתנהגות של הסופות. "מצפים שבגלל שהאוקיינוסים מתחממים אז תהיה יותר אנרגיה שתזין את הסופות ובעתיד נראה יותר שקעים טרופים שיהפכו להוריקנים. בינתיים אנחנו לא רואים את זה, אבל יכול להיות שזה רק מתמהמה ושעוד 10 שנים זה פתאום יכה בנו", הוא מסכם.