אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ביום שישי הקרוב אני טסה לארצות הברית. מונית לנתב"ג, צ'ק-אין, דיוטי פרי (הוא כבר פתוח?) וטיסה של 12 שעות לניו יורק, רילוקיישן של שנה. מעבר לכל ההתרגשות, הציפייה והחששות המשפחתיים, אני מעסיקה עצמי לא מעט באירוע החריג הזה שנקרא "טיסה". 12 שעות במטוס עם האוויר שפולטים עשרות זרים. מי בכלל זוכר שפעם זה היה דבר של מה בכך.
כמה אהבנו לטוס? מאוד. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בחודשים ינואר-יולי 2019 המריאו מנתב"ג ונחתו בו כ-4.5 מיליון נוסעים.
מהנתונים אפשר ללמוד גם שהקבוצה הגדולה ביותר של הנוסעים היא כנראה כאלו שבוחרים ב"קפיצה קטנה לחו"ל" ושנוסעים פעם בשנה לכמה ימים.
הקפיצות הקטנות האלו מצטברות למספרים גדולים. תעשיית התיירות העולמית אחראית, על פי הערכות, לכ-5 אחוזים מסך פליטות גזי החממה בעולם (קשה לכמת במדויק, שכן תיירות מורכבת ממגוון גורמים שפולטים גזי חממה: החל מהטיסות עצמן, דרך בניית מלונות ועד להשפעה של מערכות מיזוג או חימום בחדרים).
לפי דו"ח מיוחד שפירסמה סוכנות האנרגיה הבינלאומית, במהלך 2020 חרף הקורונה והסגרים הרבים ברחבי העולם, לא חלה ירידה משמעותית בכמות פליטות הפחמן בעולם. למעשה, כבר בדצמבר 2020 נרשם גידול של 2 אחוזים בפליטות הפחמן העולמיות לעומת אותו חודש ב-2019.
מקור האנרגיה של ענף התעופה כיום הוא אך ורק דלק ממקור מתכלה, כלומר – דלק מאובנים שנשאב ממעמקי האדמה או הים, ונשרף במנועי המטוסים תוך שהם פולטים גזי חממה וגזים מזהמים אחרים. מדובר על כמות לא מבוטלת של 5 מיליון חביות נפט ליום. תעשיית התעופה, כמו גם הספנות, הוחרגה מן ההסכמים הבינלאומיים שנוגעים להפחתת פליטות פחמן דו-חמצני, ואף שענף התעופה הגיע להסכם עצמאי בתחום, מדובר בהסכם חלש ואינו מחייב. כך, למעשה, ענף התעופה ממשיך לגדול ולהתרחב מבלי שהוא עושה הרבה כדי לצרוך פחות דלק.
למרות פריצות דרך של שימוש בחומרים חדשים או הנדסה מטייבת, הטכנולוגיה של מנוע הסילון השורף דלק מאובנים ושל בניית המטוסים לא השתנתה מזה עשרות שנים. השימוש במקורות אנרגיה אחרים, למשל דלק ממקור ביולוגי, הוא עדיין בהיקף זניח. גם הישג ההיסטורי של סולאר אימפולס לפני יותר משנה, להקיף את העולם באמצעות מטוס סולארי, כנראה לא מבשר שמטוס הנוסעים הסולארי נמצא מעבר לפינה. גם שימוש מסחרי בתאי דלק של מימן נוזלי עדיין רחוק גם הוא.
עוד רגע נפתחים השמיים ליותר ויותר יעדים ובטח רבים כבר חושבים על הזמנת חופשת קיץ קרובה ליעד אטרקטיבי. על מנת שבכל זאת נוכל לשמור על מגמה של ירידה בפליטות תוך תרומה עצמית שלנו למאזן העולמי, אספנו מעט טיפים שיעזרו לכולנו לטוס ולשמור על הסביבה.
מודה, אני התגעגעתי לנתב"ג, התגעגעתי לטיסות ובטח שאני מתרגשת לקראת ההרפתקה המשפחתית החדשה. אין מה לעשות, בשביל לחיות שנה בחו"ל צריך לטוס לשם. וברצינות. בסופו של יום הטיסות חסרו מאוד לכולנו: הן מחברות בין אנשים וחברות ותרבויות ומייצרות הזדמנויות כלכליות ואנושיות. כמו הרבה דברים בחיים, גם בתכנון הטיסה, אם נשקיע מעט בחשיבה על צמצום ההשפעה הסביבתית שלנו נוכל לעשות טוב לא רק טוב לעולם, אלא בעיקר לעצמנו. הנה הכנסתם עוד פרמטר משמעותי לחופשה/פגישה/נסיעה הקרובה.
הכתבה הוכנה בשיתוף רן בן מיכאל
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם