חזרה לרשימה >


ד"ר ירון הרשקוביץ'

אקולוג וחוקר נחלים באוניברסיטת תל אביב

01/09/2020 document ניוזלטר-זווית-בחינוך-ספטמבר-2020-1.pdf thumbnail


מהם תחומי המחקר שלך?
"
המחקר שלי עוסק בתחום האקולוגיה האקווטית, בדגש על ניטור ביולוגי של נחלים. בעלי החיים הנפוצים ביותר בנחלים (ובמערכות אקולוגיות בכלל) הם חסרי החוליות. זהו שם כולל לבעלי חיים קטנים (מספר מילימטרים עד סנטימטרים בודדים), חסרי שלד פנימי (עצמות), הכוללים מינים מקבוצות שונות כמו תולעים, רכיכות, סרטנים וחרקים. ישנם מאות אלפי מינים של חסרי חוליות אקווטיים בעולם, מרביתם אגב חרקים, המתקיימים בתנאים סביבתיים מגוונים.בעבודתי אני בוחן כיצד תנאי סביבה כמו איכות המים, הידרולוגיה, הסדרה, או להבדיל – פעולות שיקום, משפיעים על הרכב המינים של חסרי החוליות, ודרך כך ניתן להעריך את מצבו האקולוגי (מצוין, טוב, בינוני, רע או גרוע) של הנחל. בכך ניתן לראות את חסרי החוליות כ"חיישנים" טבעיים המפוזרים בנחל ומספקים לנו מידע רציף על מצב הסביבה לאורך זמן. תחום זה פחות מוכר בישראל בהשוואה למדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה והאיחוד האירופי, שם הוא משמש ככלי להערכת מצב בריאות מקווי המים וכאמצעי שגרתי לדיווח לציבור על מצבם האקולוגי של גופי המים העיליים. מטרתנו היא להטמיע את השימוש בכלי הניטור הביולוגי בפעילות השוטפת של רשויות הנחלים וגופי שמירת הטבע."

איך הגעת לתחום?
"
בדומה לקולגות בתחום, גם אני "צמחתי" אצל פרופ' אביטל גזית. זה היה במרץ 1998, מספר חודשים לאחר אסון גשר המכביה בו קיפחו את חייהם ארבעה ספורטאים אוסטרליים, ועשרות נפגעו כתוצאה מקריסת גשר אל תוך מי ירקון המזוהמים. האסון העלה למודעות הציבורית את נושא זיהום נחל הירקון והיווה קטליזטור לשורה של מחקרים סביבתיים לבחינת מצבו הסביבתי של הירקון. אחד מאותם מחקרים הציע לבחון, לראשונה בישראל, את השימוש בחברת חסרי החוליות כציינים ביולוגיים למצבו האקולוגי של נחל הירקון. כשכן קרוב של נחל הירקון, מצבו הרע של הנחל תמיד עניין אותי, ובמיוחד לאחר אסון המכביה. כך שכבר באותה השנה, התחלתי בעבודת המחקר – ראשית כפרויקטנט במסגרת התואר הראשון ולאחר מכן כתלמיד מחקר לתואר שני במסגרת המחלקה לזואולוגיה של אוני' תל אביב. לאחר סיום דוקטורט בנושא אקולוגיה של נחלים ים-תיכוניים, יצאתי לפוסט-דוקטורט בגרמניה, בו חזרתי לתחום הניטור הביולוגי, הפעם בהקשר לשינויי אקלים; וכיום אני עומד בראש המרכז לאקולוגיה אקווטית שבמוזיאון הטבע באוני' תל אביב, ומרצה בבית הספר פורטר ללימודי סביבה."

בונוסים בעבודה:
"האפשרות להשפיע דרך מחקר אקדמי על מדיניות סביבתית ברמה הארצית, היא בעיני החלק החשוב ביותר בעבודה. המרכז בראשו אני עומד הוקם על ידי שלושה גופים העוסקים בתחום שמירת הטבע והסביבה: אגף מים ונחלים במשרד להגנת הסביבה, חטיבת המדע של רשות הטבע והגנים ומוזיאון הטבע באוני' תל אביב. באופן זה אנו פועלים בתפר שבין אקדמיה וממשל, מה שמאפשר למחקרים אותם אנו מבצעים להיות מוטמעים בעבודת הרשויות. מעבר לכך, הביולוגיה והטקסונומיה של חסרי החוליות אינה מוכרת דייה בארץ, בוודאי שביחס למקובל בעולם. בכל פעם שאנו יוצאים לנחלים אנו חושפים פן נוסף בעולם החי הייחודי והמרתק המתקיים בעומק של סנטימטרים ספורים מתחת לפני המים. בנוסף, אני זוכה לטבול את רגליי בעשרות נחלים ברחבי הארץ – מדן ועד לנחלי ים המלח; וזה כשלעצמו בונוס שאין בשום עבודה אחרת (תשאלו את הצוות שלי..)".

עובדה מפתיעה על…

"המינים החיים בנחלים של ישראל ככל הנראה "קשוחים" יותר ממקביליהם החיים במדינות צפוניות יותר. אנו מוצאים אותם במים חמים, קשים ומלוחים יותר ממה שמוכר לגבי אותם מינים באירופה. אחת ההשערות היא שחלק מאותם מינים החיים במים יבשתיים על קצה המדבר, עברו סלקציה במשך אלפי שנים, כך שרק המותאמים לתנאים המתקיימים כאן שרדו. בשל כך, יכולת ההתאוששות של חסרי החוליות האקווטיים מהירה הרבה יותר, ומאפשרת שיקום מהיר באופן יחסי של נחלים לאחר פעולות שיקום כמו השבת מים או שיפור איכותם".

מהי חשיבות הנחלים?
"נחלים ונהרות היוו את הבסיס להיסטוריה האנושית כפי שאנו מכירים כיום. כבר בתנ"ך גן העדן מתואר כמקום שבו נהר משקה את הגן ומתפצל לנהרות גדולים (בראשית ב', י-י"ד). התרבות החקלאית החלה קרוב לוודאי בישובים לאורך אותם הנהרות שבמסופוטמיה (מיוונית: הארץ שבין הנהרות). מי הנהרות שימשו ואדמות הסחף הפוריות תמכו בחקלאות שלחין (שאינה תלויה בגשם). זרם המים הניע טחנות קמח, ואפיקי הנהרות שימשו כעורק תחבורה ומסחר בין פנים היבשה אל הים הפתוח. אלו היו בין הגורמים החשובים להתבססותן של אימפריות אזוריות כמו אכד, אשור ובבל. גם מצרים העתיקה היא דוגמה טובה למעצמה אזורית אשר קמה בזכות מי הנהר (הנילוס). כיום, הטכנולוגיה מאפשרת לנו לנצל את המים ישירות מהאקווה (אקויפר), והנחלים איבדו מחשיבותם החקלאית. למשל פרויקט ירקון-נגב שהושלם בראשית שנות השישים של המאה שעברה, תופס את מי מעיינות הירקון ומעבירים דרומה אל הנגב. עם זאת, אדמות הסחף הפוריות (האלוביום) נמצאות בעמקי הנחלים, והשימוש באפיקי נחלים החרבים כפתרון זול ופשוט לסילוק שפכים, הביאו להתדרדרות במצבם של הנחלים בכל העולם וכמובן גם בישראל."

מהו מצב הנחלים בארץ כיום?
"כמדינה על ספר המדבר, ישראל סובלת ממצוקת מים תמידית והתחרות על משאב המים תמיד הייתה לטובת האדם ולא לצרכי הטבע. ניצול מי האקוויפרים כמי שתייה ולצרכים חקלאיים ושימוש ישיר בנחלים כאוגר תפעולי של בריכות דגים, מאגרים או מוצא למתקנים לטיפול בשפכים, פגעו קשות בתפקודם של מרבית נחלי החוף של מדינת ישראל. על כך נוספו פעולות ניקוז והסדרה של הנחלים שכללו יישור פיתולים, הרחבה והעמקה של הערוץ וסילוק צומח הגדות לשם שיפור כושר ההולכה בזמן שיטפונות. כיום נחלים נקיים וזורמים נותרו בעיקר באגן הכנרת, והם מהווים מוקד משיכה למאות אלפי מטיילים ונופשים מדי שנה. בשנים האחרונות, עם ההבנה שמצב הנחלים בכי רע, חל שינוי ניכר בהתייחסות של הרשויות לאופן הטיפול בנחלים. הוקמו רשויות נחלים ומנהלות לשיקום נחלים, ותחום ההידרואקולוגיה, מקבל מקום בשיח העשייה של הרשויות. מנקודת מבט היסטורית, אנו נמצאים כיום בעיצומו של תהליך שיפור מתמשך במצב הנחלים, אשר נמשך כשלושה עשורים וצפוי להמשך עוד כעשור לפחות. למשל, נחל הקישון שהיה הנחל המזוהם בישראל, מצוי בתהליך של שיקום ממושך, והפך מנחל שבו לא התקיימו חיים כלל (מלבד מיקרואורגניזמים), לנחל שבו ניתן למצוא שוב מיני דגים וחסרי חוליות האופייניים לנחלי החוף של ישראל."

 

כיצד בודקים את מידת הזיהום בנחלים?
"ניטור מצב הזיהום בנחלים מתבסס בעיקר על לקיחת דגימה של מים ואפיון סדרה של מדדים כימיים ופיזיקליים כמו ריכוז החמצן, מליחות, חיידקי קולי, חומרי דשן (חנקה וזרחה) או כמות החומר אורגני הפריק, אשר בריכוזים גבוהים מאפיין מים מזוהמים בשפכים או קולחים. קיימות שתי בעיות מרכזיות בניטור מסוג זה: הראשונה היא שהממצאים המתקבלים מייצגים את רגע המדידה בלבד, ועלולים לפספס אירוע זיהום שהתרחש מספר ימים או שבועות לפני כן. השנייה היא שמדדים כימיים בלבד לא בודקים השפעות נוספות על מצב הנחל כמו ירידה בספיקת הנחל כתוצאה מניצול מי המעיינות, פגיעה בבתי הגידול הטבעיים בנחל כתוצאה מרמיסה על ידי מטילים או בקר, או שימוש בחומרי הדברה חקלאיים שפוגעים בחרקי המים הטבעיים (כמו שפיריות, חיפושיות או בריומאים) המהווים חלק משמעותי ממאכלסי הנחל. ציינים ביולוגים המתבססים על שינויים בהרכב חברת מאכלסי הנחל (רגישים – עמידים) יכולים לספק לנו מידע נוסף על ההשפעות המתרחשות בנחל לאורך זמן. שילוב של מדדים כימיים יחד עם מדדים ביולוגיים מאפשרים קבלת תמונת מצב אקולוגית רחבה יותר על מצב הנחל, ומיקוד פעולות השיקום לבעיות הרלוונטיות לכל מקרה לגופו."

 

כיצד הציבור יכול לסייע בשמירה על הנחלים?
לציבור חשיבות מכרעת בהתייחסות של הרשויות למצב הסביבה בה אנו חיים, ובכלל זה הנחלים. הסלוגן "צא לנוף אך אל תקטוף" של החברה להגנת הטבע, לימדה את בני דורי שפרחי הבר מוגנים הם וניתן ליהנות מיופים גם מבלי לקטוף זר פרחים הביתה. חוק המים קובע שכל מקורות המים של מדינת ישראל, בהם גם הנחלים, הנם רכוש הציבור. שיתוף ומעורבות הציבור הישראלי בפעולות לשיקום הנחלים שנפגעו לטובת הכלל ולא רק לשכבה צרה של בעלי אינטרסים, בשילוב עם חינוך סביבתי לשמירה על מתנות הטבע שמעניקים לנו הנחלים הנקיים, הם המפתח לעתיד הנחלים בישראל. הגיע הזמן שהציבור ייקח אחריות על מצב הנחלים ויידע להגן עליהם גם למען הדורות הבאים.

תשמרו על קשר: yaronhe@tauex.tau.ac.il



הבא קודם


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית