בשנה שחלפה צוינו כמה אבני דרך חשובות בשוק האנרגיות המתחדשות: סין, שהיא שיאנית כושר הייצור מאנרגיות מתחדשות, מקימה כל שנה יותר מתקנים להפקת אנרגיה מתחדשת מאשר תחנות כוח מדלקי מאובנים; דנמרק ייצרה למשך יום אחד עד 140 אחוז מצריכת החשמל שלה מאנרגיות מתחדשות; וגרמניה, צרכנית החשמל השישית בעולם, ייצרה למשך אחר צהריים אחד כ- 80 אחוז מצריכת החשמל שלה מאנרגיות מתחדשות.
כעת, דוחות חדשים של המעבדה האמריקאית הלאומית לאנרגיות מתחדשות (National Renewable Energy Laboratory, NREL) מראים כי טכנולוגיות חדשות של הפקת אנרגיית רוח, אשר צפויות להיכנס לשימוש מסחרי בשנים הקרובות, יהפכו את הפקת האנרגיה מרוח למקור אנרגיה יציב כמו פחם או גז. משמעות הדבר היא שלאנרגיית הרוח פוטנציאל להפוך בעתיד למקור האנרגיה המרכזי של ארצות הברית, ולהשאיר מאחור את ספקיות האנרגיה המסורתיות שלה – תחנות כוח המבוססות על דלקי מאובנים.
ירוק, אך לא אמין
כיצד מעידה יציבות השיטה על הפוטנציאל שלה להפוך לשיטה מועדפת להפקת אנרגיה? לכל שיטה להפקת אנרגיה ישנו מקדם הספק (Capacity Factor). מקדם זה מראה כמה יחידות ייצור חשמל מייצר המתקן בשנה מתוך כושר ייצור המקסימלי שלו. למשל, לתחנת כוח פחמית של 700 MW, אשר עובדת במאה אחוזי ייצור רק תשעה חודשים במצטבר בשנה בשל הפסקות לצורך תחזוקה או תקלות, יש מקדם הספק של 75 אחוז.
כיום, לטכנולוגיות חדשות להפקת חשמל מגז טבעי יש מקדם הספק תיאורטי של 88 אחוז. עם זאת, אם בודקים בארצות הברית את מקדם ההספק בפועל של תחנות כוח המונעות בגז טבעי ובפחם, ניתן לראות כי הוא נע בין 40 ל-75 אחוז, או עומד על ממוצע שנתי של 65 אחוז. משמעות הדבר היא שבממוצע, תחנות כוח מבוססות גז ותחנות כוח פחמיות פעילות במצטבר פחות משמונה חודשים בשנה.
העקב אכילס הגדול של אנרגיות מתחדשות הוא העובדה כי הן מייצרות חשמל כתלות במזג האוויר. היות שמזג האוויר הפכפך, ייצור החשמל מרוח ומשמש אינו קבוע. בנוסף, אי אפשר כיום לאגור בצורה אפקטיבית ונרחבת את האנרגיה המופקת מרוח ומשמש. עובדות אלו מחייבות השארת גיבוי בצורת תחנות כוח הפועלות על דלקי מאובנים, ובשורה התחתונה, לא ניתן להסתמך עליהן כמקור אנרגייה יחידי. מקדם התפוקה הממוצע של אנרגיית רוח בארצות הברית כיום הוא רק 33 אחוז, כלומר – כל טורבינות הרוח פעילות בהספק מקסימלי מצטבר של ארבעה חודשים בשנה בלבד.
עניין של החלטה
המידע החדש מראה כי לטכנולוגיות חדשות להפקת אנרגיה מרוח, אשר צפויות להפוך למסחריות בשנים הקרובות, יהיה מקדם הספק של 65 אחוז. המשמעות היא כי בפועל, טורבינות רוח אלה תהיינה יציבות מבחינת כושר הייצור שלהן כמו תחנות כוח המונעות בדלק פוסילי. כך, גם בלי שיפור הטכנולוגיות לאגירת אנרגיה המופקת ממקורות מתחדשים, צפוי כי בקרוב מאוד טורבינות הרוח תהיינה יעילות כמו תחנות דלקי המאובנים.
כאשר משלבים את ההערכות החדשות עם מפת הרוחות והשטחים הזמינים בארצות הברית, ועם העובדה שמחירי הפקת חשמל מאנרגיית רוח שווים או נמוכים כיום ממחירי הפקת חשמל מגז (גם ללא סבסוד), ניתן לצפות שבשנים הקרובות ניתן יהיה להחליף את תחנות הכוח הפוסיליות בארצות הברית בטורבינות רוח. מעתה, הכל עניין של החלטה.