מי ראה את הבזה האדומה?

אוקטובר 25, 2015

בזה אדומה ששוחררה לטבע ברמת הנדיב נצפתה בפעם האחרונה במזרח טורקיה, ומאז אבדו עקבותיה. הבזה, שנושאת משדר לווייני, הספיקה לשדר מידע יקר ערך על נדידת הבזים לפני שנעלמה. אם נתקלתם בה אנא צרו קשר במדור זה


 

בימים שבהם גבולותיו של המזרח התיכון מתעצבים מחדש ואי-ודאות בנוגע לשליטה אווירית ומרחבית מאפיינת את האזור, יש עוף דורס אחד שלא ממש מתחשב בגבולות ובכאוס המתלווה אליהם. הבז האדום (Falco naumanni) נודד בחורף לאפריקה ובאביב חוזר לדרום אירופה, לישראל, לרוסיה, לאפגניסטן ולצפון-מזרח סין. ישראל היא הנקודה הדרומית ביותר שבה מקנן הבז האדום, ולכן אזורנו כה חשוב בניסיון להצלת אוכלוסיית הבזים בעולם, שקטנה ב-40 השנים האחרונות בכ-50 אחוז.

לאחרונה התקבלו נתונים על מסלול הנדידה של נקבת בז אדום, שנולדה בישראל וששוחררה לטבע כשלגופה משדר ג'י-פי-אס לווייני. סיפורה של הבזה שחצתה גבולות מדיניים והגיעה ללבנון, לסוריה ולטורקיה, יכול ללמד משהו על דפוסי הנדידה של ציפור מיוחדת זו.

בז אדום ובזה אדומה. צילום: שלמה ולדמן, www.shlomow.com
בז אדום ובזה אדומה. צילום: שלמה ולדמן, www.shlomow.com

על גגות ירושלים

להבדיל מהבז המצוי, שכשמו כן הוא – מצוי ונפוץ בארץ, הבז האדום נדיר יחסית בארץ, ובמשך שנים ארוכות נמצא ברשימת המינים בסיכון. מדובר בעוף דורס קטן מאוד, שאורך גופו כ-30 ס"מ ומוטת הכנפיים שלו באורך 60-70 ס"מ. הוא עוף דורס שניזון בעיקר מחרקים ומפרוקי רגליים, שאותם הוא צד בשטחים פתוחים. הימצאותו באזורי הלינה בקבוצות של מאות פרטים מעידה על היותו דורס חברתי. בנוסף לכך, בני הזוג המקננים הינם מונוגמיים, ושניהם נושאים בנטל הדגירה ואספקת המזון לגוזלים.

בשנות השמונים הוערכה אוכלוסיית הבזים האדומים בישראל בכ-1,500 פרטים בוגרים, במספר מושבות ברחבי הארץ. בכמה יישובים מספר הבזים היה גדול יחסית, כמו בירושלים, שבה הבז האדום חזר לקנן כל שנה באותם קנים בגגות הבתים. אך עם הזמן מספר הבזים האדומים פחת, ככל הנראה בשל התמעטותם של אזורי הציד – שטחים פתוחים או חקלאיים – בקרבת האזורים העירוניים. בשנת 2000 נערך על ידי מרכז הצפרות הישראלי סקר קינון מקיף באזורי הקינון השונים, ורק 527 זוגות מקננים נמצאו. בשנת 2013 נערך סקר מחודש, ובו נצפו 364 זוגות מקננים בלבד. בשנים האחרונות החלו לנקוט בפעולות לשיקום אוכלוסיית הבזים, ובבית הספר במועצה האזורית אלונה, בדרום הכרמל, למשל, הגדילו לעשות ובשנת 2009 שיפצו את גג בית הספר כך שיותאם לבזים וקדחו בו חורים שיאפשרו את כניסת ויציאת הדורסים בעת הקינון.

עוזבים את הקן

פרחון מתעופף מתיבת השחרור. צילום: שגיא שגיב, ארכיון רמת הנדיב
פרחון מתעופף מתיבת השחרור. צילום: שגיא שגיב, ארכיון רמת הנדיב

אמיר ארנון והילה שמון מפארק הטבע רמת הנדיב, יחד עם אוהד הצופה מרשות הטבע והגנים, שותפים למאמצים לשיקום אוכלוסיית הבזים. מדי שנה נאספים ברחבי הארץ בזים אדומים פצועים וגוזלי בזים שנפלו מהקן ומועברים לטיפול בבית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי לשיקום. הגוזלים והפרחונים (גוזלים על סף פריחה מהקן) נאספים על ידי אזרחים, אך גם על ידי חוקרים ואנשי רשות הטבע והגנים שבמהלך סיוריהם רואים עופות פצועים וגוזלים שאינם במקומם הטבעי.

בכל שנה מטופלים מאות גוזלים ממיני ציפורים שונים בבית החולים לחיות בר, בתקווה לשקמם ולהחזירם לטבע. ימים מספר לפני שהעופות מוכנים לשחרור, הם מטובעים ומועברים לרמת הנדיב לאקלום ולשחרור חזרה לטבע. הטיבוע, שבמהלכו מוצמדת טבעת קטנה לרגלי הציפורים, מאפשר מעקב חלקי אחר הפרטים המטובעים. לכל טבעת יש מספר משלה ושיוך למדינה שבה נעשה הטיבוע. אם הציפור נלכדת או נצפית בצורה טובה, פרטי הזיהוי שעל הטבעת מאפשרים לחוקרי הציפורים ברחבי העולם לעדכן אלה את אלה ולעקוב אחר חיי הציפורים ומסלולי נדידתן. תהליך השחרור מדמה את התהליך הטבעי של עזיבת הבזים את הקן ההורי, כך שהבזים עוזבים באופן עצמאי את תיבות השחרור וניזונים ממזון המסופק להם בקרבת התיבה, עד לתחילת נדידתם.

מרמת הנדיב לרמת אנטוליה

קיים מעט מאוד מידע על אחוזי השרידות של הבזים בכלל, ושל אלה ששוקמו והוחזרו לטבע בפרט. כמו כן, הטיבוע לבדו אינו מספק מספיק מידע על מסלול הנדידה של הציפורים. לכן צוידה ביוני 2014 בזה אדומה צעירה ברמת הנדיב במשדר לווייני זעיר. יתרונו של המשדר הוא שנתוני המיקום נשלחים ללוויין והנתונים מועברים ממנו ישירות לרשת – באופן שבו ניתן לקבל נתונים על תנועת הציפור מבלי ללכוד אותה לאחר מכן. כך התקבלו אט-אט נתונים על מסעה המופלא של הציפור: שבוע לאחר שחרורה, הבזה כבר חצתה את גבול לבנון והגיעה לסוריה. שלושה ימים לאחר מכן היא כבר הייתה בטורקיה,כ-750 ק"מ בקו אווירי מרמת הנדיב.

בשבועות הבאים הבזה ביקרה באזורים חקלאיים בטורקיה, שבהם נצפים בזים אדומים באופן קבוע במהלך הקיץ. אך לאחר מעקב של חודשיים, הפסיק המשדר שהוצמד לבזה לשדר. הפסקת שידור כזו נפוצה במעקבים כאלה, והסיבות להפסקת השידור מגוונות: לעתים, מדובר במותה של הציפור בטריפה, או בגרירתה למאורה. סיבות נוספות יכולות להיות תקלות טכניות למיניהן. כך או כך, אף שחצתה אזורי קרבות עקובים מדם, נדמה שהיעלמותה מהמכ"ם קשורה בנסיבות טבעיות.

נכון לרגע זה, לא ידוע אם הבזה עדיין בחיים. אך המעקב שנעשה לאורך חודשיים מעלה שאלות מעניינות לגבי מסלולי הנדידה של הבזים, מכיוון שהבזה נדדה צפונה במקום דרומה. ידוע שנדידה הפוכה כזו קיימת אצל עופות רבים; העופות הללו מתחילים את נדידתם צפונה, ככל הנראה לכיוון אזור שופע מזון, ולאחר מכן סובבים על עקבותיהם ונודדים דרומה. לשאלות האם מקור הנדידה ההפוכה אכן נובע משפע במזון אין תשובה חד-משמעית, וגם לא ידוע איזה אחוז מאוכלוסיית העופות מתחיל את נדידתו דרומה בגיחה לאזור צפוני יותר. כדי לענות על שאלות אלה מישדר מרכז הצפרות הישראלי בשנת 2014 עשרה בזים בוגרים נוספים במכשירי ג'י-פי-אס אוגרי נתונים, בתקווה לאסוף את המידע שיצטבר לאחר לכידה חוזרת של אותם פרטים.

הבזה עם המשדר טרם נצפתה, ונעשים חיפושים אחריה כדי להסיר ממנה את המשדר ומשקלו המיותר, לתקנו במקרה הצורך ולהצמידו לבז אדום חדש. לכן, אם תצלמו או תיתקלו בבזה אדומה עם אנטנה שמציצה בין כנפיה, או בז בוגר עם מכשיר ג'י-פי-אס, מרכז הצפרות הישראלי ורשות הטבע והגנים ישמחו מאוד לשמוע מכם.

לקריאת המאמר המלא ב"אקולוגיה וסביבה" לחצו כאן.

שתפו‬        

רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?

הרשמה בחינם
הוסיפו סיפור למועדפים

מילון מושגים


טיבוע נדידה

מערכים קשורים

thumbnail

להפסיק להזיז את השעון עדויות חדשות על הנזק הכלכלי, הבריאותי והחברתי שבהזזת השעון גורמות לכך שברחבי העולם נפרדים משעון הקיץ ועוברים לשעה אחידה כל השנה. מתי זה יקרה גם בישראל?

thumbnail

הזיקית שהתחפשה מיוחד לחג: פורים מגיע להתארח פעם בשנה, אך בטבע יש בעלי חיים שחוגגים אותו באופן יומיומי – כמו הזיקיות. למעשה, התקשטותן של הזיקיות לא מוגבלת לחלקן החיצוני – ועצמותיהן של רבות מהן זוהרות דרך עורן תחת אור אולטרה-סגול. כך הזיקיות לא מפסיקות להפתיע בתחפושות מקוריות שיכולות להוות השראה לקראת החג הצבעוני ביותר שלנו

thumbnail

פטרייה קטנה ורעילה הרעלות בישראל – כפטריות אחרי הגשם? מחקר חדש חושף את דפוסי ההרעלות מפטריות בר בארצנו. הקורבנות העיקריים: ילדים עד גיל 6, וגם גברים. ומהו המרחב שבו מתרחשות מרבית ההרעלות? לא, לא מדובר ביערות צפופים – אלא דווקא במדשאות שכולנו מכירים