למה אין בישראל תחנת כוח גרעינית?

סדרת הטלוויזיה החדשה על אסון צ'רנוביל החזירה לשיח הציבורי את סכנות השימוש באנרגיה גרעינית לייצור אנרגיה. עם זאת, לצד הסכנות יש גם יתרונות לא מבוטלים לשיטה. האם נראה כורים לייצור חשמל גם בישראל?

הסדרה המצוינת של רשת HBO "צ'רנוביל" הזכירה לכולנו אילו דברים מזעזעים עלולים לקרות כשהעניינים משתבשים לחלוטין בתחנת כוח גרעינית. בחמשת פרקי הדרמה מתוארים באופן נאמן ביותר למציאות האסון הנורא שהתרחש ב-1986 בברית המועצות, ומאמציה הכבירים של הסובייטים לטפל ולהגביל (אך גם להסתיר מהעולם) את התפשטות הזיהום האדיר שנוצר בעקבותיו.

נושא הפקת החשמל מאנרגיה גרעינית היה מאז ומעולם שנוי במחלוקת. אין ספק שיש לטכנולוגיה חסרונות וסיכונים לא מבוטלים במקרי קיצון, כפי שהודגם היטב בצ'רנוביל, ובמקביל לכך גם יתרונות משמעותיים, שבגללם לא מן הנמנע שהשימוש בה יתגבר בעתיד – ובתנאים מסוימים אולי אף יגיע לישראל.

ייצור חשמל באמצעות אנרגיה גרעינית הוא תהליך שדומה, אך גם שונה, לאופן שבו פועלת פצצת אטום. בתחנות הכוח, כמו בפצצה, אטומים של אורניום 235 מפורקים לכמה חומרים, תהליך שבו משתחררת אנרגיה רבה מכמות קטנה של חומר גלם. בפצצה, נויטרונים שמשתחררים בתהליך גורמים לביקועם של עוד ועוד אטומים, בתגובת שרשרת שבה משתחררת כמות עצומה של אנרגיה בזמן קצר ונגרם פיצוץ אדיר. בתחנות הכוח, לעומת זאת, שחרור האנרגיה מתבצע באופן מבוקר, והיא משמשת לחימום מים במערכת סגורה והפיכתם לקיטור. הקיטור מניע טורבינות ליצירת חשמל מקורר לאחר מכן והופך למים החוזרים לתהליך. תהליך דומה לזה המתרחש בתחנות כוח שפועלות על דלקי מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) רק מבלי לייצר פליטות של גזי חממה, וזיהום אוויר מסוכן הכולל תחמוצות חנקן וגופרית וחלקיקים נשימים. 

במקומות רבים בעולם אנרגיה גרעינית מהווה חלק בלתי מבוטל ממשק החשמל, והשימוש בטכנולוגיה הולך ומתרחב עם העלייה בביקוש לחשמל ברחבי העולם. ב-2014 עמדה הפקת החשמל מאנרגיה גרעינית על 10 אחוז מסך הייצור העולמי. בחלק מהמדינות נפח השימוש בחשמל הגרעיני גבוה במיוחד: בצרפת, למשל, מקורו של 72 אחוז מהחשמל הוא בכורים גרעיניים. בעולם פועלות כיום כ-450 תחנות כוח גרעיניות ב-30 מדינות, כ-60 תחנות כוח נמצאות בתהליך בנייה, ועשרות מדינות מפותחות ומתפתחות הביעו כוונה לבנות תחנות כוח ראשונות או נוספות בשטחן בעתיד.

חותם טראומטי בזיכרון

למרות יתרונותיה, במקרים רבים דעת הקהל בנושא אנרגיה גרעינית רחוקה מלהיות אוהדת. אין ספק שהאסונות שהתרחשו ב-40 השנה האחרונות בתחנות כוח גרעיניות תרמו רבות לתדמיתה השלילית של האנרגיה הגרעינית. המפגש הראשון האמיתי והמוחשי כל כך של העולם עם תחום הגרעין אירע כשהערים היפניות הירושימה ונגסקי הופצצו ב-1945 בפצצות האטום "ילד קטן" ו"איש שמן", מה שקיבע את מעמדה של פצצת האטום כנשק שתוצאות השימוש בו מחרידות יותר מכל אמצעי לחימה אחר בהיסטוריה האנושית. בעשורים הבאים, שלושה אסונות כבדים הותירו את חותמם הטראומטי בזיכרון הקולקטיבי: התאונה שהתרחשה בכור הגרעיני באי שלושת המילין שבפנסילבניה, ארצות הברית, ב-1979; אסון צ'רנוביל, שהתרחש ב-1986; ואסון פוקושימה, שהתרחש ביפן ב-2011. בעקבות כך, חלק מהמדינות המערביות סגרו, צמצמו או לא יזמו מלכתחילה תכניות להקמת כורים גרעיניים לייצור חשמל בשטחן. 

אין ספק שהשימוש באנרגיה גרעינית טומן בחובו סיכונים שמתבטאים בעיקר בכל הנוגע לבטיחות וביטחון הטיפול בפסולת הדלק הגרעיני ובמקרה של תקלה טכנית או תפעולית קשה. השפעותיהן העקיפות של התאונות שאירעו בתחנות הכוח הגרעיניות, ובראש ובראשונה של אסון צ'רנוביל, הובילו לאורך ההיסטוריה למותם של אלפים. זיהום הקרינה שנוצר כתוצאה מתאונות כאלה עלול להתפשט על פני אזורים נרחבים ולהישאר במקומות מסוימים במשך עשרות, מאות ואף אלפי שנים. בנוסף, עלויות הטיפול בדליפה ובנפגעיה עלולות להגיע למאות מיליארדי דולרים.

גם כשתחנות הכוח מתפקדות באופן תקין, יש לפעולתן השפעות סביבתיות: תהליך כריית האורניום והפקתו צורך אנרגיה רבה ועלול לגרום לזיהום רדיואקטיבי, ובמהלך עבודת הכורים להפקת חשמל נוצרת פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שקשה לטפל בה והיא מועברת להטמנה באתרים מיוחדים.

דלקי מאובנים הורגים (הרבה) יותר

עם זאת, כשבוחנים את רמות הסיכון ואת ההשפעות סביבתיות צריך תמיד להשוות לאלטרנטיבות קיימות אחרות. הפקת חשמל מדלקי מאובנים (כמו פחם גז ונפט), שהיא הדרך העיקרית שבה חשמל מיוצר כיום בעולם, רחוקה מלהיות בריאה לאדם או לסביבה. דלקי המאובנים גורמים על פי ההערכות לשישה מיליון מקרי מוות מזיהום אוויר מדי שנה, ולנזקים שמוערכים בכשני טריליון דולר. שריפת דלקי המאובנים יוצרת פליטות נרחבות של גזי חממה (ובראשם פחמן דו-חמצני), שמגבירים את קצב שינוי האקלים, ותחנות הכוח שפועלות באמצעות דלקים אלה יוצרות פסולת מזהמת רבה.

לכן, כיום, יותר ויותר מדעני אקלים קוראים לאימוץ אנרגיית גרעין כפתרון משלים לצד אנרגיות מתחדשות שיאפשר אספקה רציפה בקנה מידה גדול ויסייע בצמצום פליטות גזי חממה בקנה מידה עולמי.

בהיבטים מסוימים, יש לאנרגיה הגרעינית יתרונות גם בהשוואה לאנרגיות המתחדשות, שנחשבות לידידותיות לסביבה. הן שיעור מקרי המוות שנגרמים בעקבות ייצור החשמל מאנרגיה גרעינית והן ריכוז גזי החממה והמזהמים (הלא-רדיואקטיביים) שמשתחררים בתהליך נחשבים לנמוכים מאוד, והם דומים לאלה של אנרגיית רוח. למעשה, מבחינת תרומה לאפקט החממה, האנרגיה הגרעינית אף פחות מזיקה מפאנלים סולאריים (זאת כאשר משווים את סך הפליטות במחזור החיים של הפאנלים שכולל את תהליך ההפקה של חומרי הגלם, הייצור של הפנאלים וזמן החיים של המערכת שפעילה רק בשעות האור, לכריית וייצור דלק גרעיני, הקמה ותפעול כור גרעיני שמייצר חשמל 24/7). טביעת הרגל הפחמנית הממוצעת של דלקי מאובנים, כ-400 גרם פחמן דו-חמצני לקילווואט שעה, זו של אנרגיה גרעינית (כולל בניית הכור, הפקת הדלק ופירוקו) היא פחות מעשירית ממנה (פחות מ- 40 גרם פחמן דו-חמצני לקילווואט) בעוד טביעת הרגל הפחמנית הממוצעת של פאנלים סולאריים היא כ-72 גרם פחמן דו-חמצני לקילווואט שעה.

בהשוואה לאנרגיות מתחדשות, האנרגיה הגרעינית מסוגלת לספק כמות גדולה של חשמל באמצעות מספר מצומצם של מתקנים (עשרות עד אלפי מתקני אנרגיה מתחדשת לעומת מתקן גרעיני אחד), היא גורמת לפגיעה פחותה פי 100 בשטחים פתוחים, וייצור האנרגיה שלה לא תלוי במזג האוויר ובשינויים עונתיים באורך היום והלילה.

עם זאת, ברב-שיח שכינסה האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה בנושא אנרגיה גרעינית ושראה אור בכתב העת "אקולוגיה וסביבה", כתבו נועם סגל ואיתן קוכמן, מבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, שיש לקחת בחשבון גם השפעות סביבתיות אחרות: "תחשיבים שונים מלמדים כי לאנרגיה הגרעינית מִדְרָך פחמן בלתי מבוטל אם המדידה מתבצעת לאורך מחזור החיים של הכור והדלק הגרעיני". עוד הוסיפו ש"התחזיות הן כי ייצור האנרגיה מגרעין יגדל בשנים הקרובות בשיעור נמוך מ-2 אחוזים בשנה (בעיקר בשל החלפת כורים ישנים בכורים חדשים ויעילים יותר), ואילו תרומת הגרעין לייצור אנרגיה בעתיד תנוע בין 3 ל-7 אחוזים (לעומת כ-10 אחוזים כיום). עיקר הגידול בהפקת החשמל מגרעין יהיה בסין, בעוד שבאירופה צפוי חלקו לרדת בכ-30 אחוז".

תחנת כוח גרעינית בישראל?

תקני הבטיחות של הכורים הגרעיניים הוחמרו והשתפרו משמעותית במהלך השנים. כיום קיימים בעולם כ-12 כורים פעילים שמשתייכים למה שמכונה "הדור השלישי" של הכורים: כורים אלה בטוחים משמעותית (פי 333-16 יותר, תלוי בדגם) מאשר כורי "דור שני" (כמו הכור בפוקושימה), והם אף מתוכננים לעמוד בהתנגשות מטוס. כורים נוספים מסוג זה נמצאים כעת בבנייה. 

אמנם כיום לא קיימים כורים גרעיניים לייצור חשמל בישראל, אך יש שקוראים להכנסת הטכנולוגיה לשימוש גם בארץ. זאת בעיקר משום שעל פי ההערכות, ב-2050 יחסרו למשק הישראלי 20 אחוז מצפי צריכת החשמל שלו. האם זה אכן יתבצע? שאלה טובה עם השלכות מדיניות וביטחוניות.

"מאחר שבניית תחנת כוח גרעינית מצריכה יכולות טכנולוגיות מתקדמות ומורכבות, עוסקות בכך רק חמש חברות ענק", הסבירה ד"ר ברכה חלף, לשעבר המדענית הראשית במשרד האנרגיה, באותו רב-שיח בנושאי אנרגיה גרעינית: "הנחת העבודה של משרד האנרגיה היא שישראל לא תפתח יכולת עצמאית לבניית כור, כך שאם ייבנה כור שכזה הוא יירכש מאחת החברות הללו".

הבעיה מתחילה בכך שישראל, שנוקטת במדיניות של "עמימות גרעינית" בכל הנוגע לייצור נשק גרעיני, לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה חתומות כל שאר מדינות העולם (מלבד הודו, פקיסטן דרום סודן וצפון קוריאה). "כל עוד ישראל לא חתומה על האמנה, מנועות מדינות העולם מלמכור לנו כור גרעיני, ולכן אנרגיה ממקור גרעיני אינה אפשרות קיימת בסל הדלקים הלאומי", הסבירה חלף.

עם זאת, לדבריה, עובדה זו לא מורידה לחלוטין את האפשרות מן השולחן. "במהלך השנים היו תקדימים למדינות שקיבלו אישור לבניית כור לייצור חשמל אף על פי שהן לא חתומות על האמנה – למשל הודו ב-2009", אמרה. "לכן, עשוי להיות צירוף נסיבות עתידי, שיאפשר לישראל בדרך כלשהי לרכוש את הרכיבים הנדרשים לבניית כור גרעיני אזרחי".

לסיום, חלף מדגישה את חשיבותה של דעת הקהל הישראלית בביצועו של מהלך כזה: "אם וכאשר תהיה אפשרות להקים כורים, לא נרצה להיות במצב שאנרגיה גרעינית נחשבת לטאבו בדעת הקהל. כל שנגדיל את הידע ונעמיק את ההבנה לגבי סוגי הכורים ורמת הבטיחות שלהם, כך ילך ויגבר אמון הציבור באפשרות זו".

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-חדשות ערוץ 2