יערות נגד פליטות

מחקר חדש חושף מהי התרומה של יערות ישראל למאמצי המלחמה במשבר האקלים. וגם: כיצד מגנים כיום על העצים הישראליים נוכח תנאי האקלים המשתנים לרעה?

שריפת החורש האדירה שהשתוללה בשבוע שעבר בקפריסין השאירה אחריה מראות עצובים של שטחים נרחבים של אדמה אפורה שעליה שאריות שחורות של עצים שבערו ללא הפסקה. בשריפה, שבה נהרגו 4 בני אדם וניזוקו 50 בתים, האש כילתה שטח של לא פחות מ-55 קילומטר ריבועי. אך לא צריך ללכת רחוק כדי להבין שגורמים רבים מסכנים כיום את העצים והיערות, וגם בישראל הם מאוימים תמידית עקב שריפות, בצורות, גלי חום ועוד. 

השמירה על העצים חשובה במיוחד נוכח העובדה שלעצים יש תפקידים משמעותיים רבים, שאחד הקריטיים מביניהם הוא הפחתת כמויות הפחמן הדו-חמצני, שהצטברותו באטמוספרה גורמת להחרפתו של משבר האקלים. במחקר ישראלי חדש, שהוצג בשבוע שעבר בוועידה השנתית למדע ולסביבה ושמומן ולווה על ידי קרן קימת לישראל, כומתה המידה שבה יערות ישראל מסייעים לנו כנגד החמרת משבר האקלים – ולוכדים פחמן דו-חמצני מן האוויר. 

צמחים משתמשים בפחמן דו-חמצני כחלק מתהליך הפוטוסינתזה, שבו הם מייצרים לעצמם מזון –  כלומר, סוכרים ופחמימות. גורמים שונים משפיעים על קצב לכידת הפחמן של יערות, ביניהם סוג הצמחייה, סוג הקרקע, עונת השנה ואיתה הטמפרטורה, הלחות וכמות המשקעים. יערות העולם, שהגדול מביניהם הוא האמזונאס, מסייעים למתן את העלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה: על פי מחקרים, היערות קולטים כמעט שליש (12.5 מיליארד טון פחמן דו-חמצני בשנה) מכלל הפחמן שנפלט בכל שנה – אך כאשר הם נפגעים בצורה קשה תהליך זה עלול אף להתהפך.  

"יש לציין שלא כל הפחמן הדו-חמצני שנקלט יישאר בצמח לאורך זמן – רובו יחזור במהרה לאטמוספירה", מסביר פרופ' ז'וזה גרינצוויג מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית. הפחמן שנלכד נשמר רק במשך חיי הצמח ובזמן שחולף מנבילתו ועד שחלקיו שנותרו בקרקע מתפרקים באופן טבעי. 

הכלי העיקרי לספיחת פחמן מהאטמוספרה

כאן בישראל, היערות מהווים מעט יותר מ-7 אחוזים משטחה הכולל של המדינה. במחקר החדש מתבסס גרינצוויג על מידע שנאסף על ידי פרופ' דן יקיר ממכון ויצמן, שמבצע בעשרים השנים האחרונות מדידות שדוגמות את האוויר ושבודקות את תנועתו באזורי יערות שונים, ובעיקר ביער יתיר שבצפון הנגב. באמצעות ניטור ריכוזי הפחמן הדו-חמצני שנע לתוך היער, והשוואתם לריכוז שנע ממנו והלאה, שנערך על פני שנה שלמה, נמדדה כמות הפחמן הדו-חמצני שקובעה על ידי היער. בדיקות מאוחרות יותר של העצים והקרקע אישרו את הממצאים שנאספו בדגימות האוויר. 

על פי ממצאים אלו, יערות בצפון ישראל לוכדים יותר פחמן מאשר יערות בדרום. זאת מכיוון שהם זוכים למשקעים רבים יותר, ולכן גם גדלים בקצב מהיר יותר לאורך השנה.

גרינצווייג השתמש במידע זה ובמידע שנאסף על ידי פרופ' יקיר באזורים שונים בישראל, ביניהם יער ביריה שבגליל, ובמידע שנאסף בחורש טבעי נוסף על ידי ד"ר ערן טס מהאוניברסיטה העברית, וחישב את כמות הפחמן המשוערת שנלכדת בשנה בכלל השטח המיוער בישראל, שהיקפו עומד על כ-1.15 מיליון דונם. "היערות והחורשים בישראל לוכדים יחד כמות כוללת של 0.54-0.18 מיליון טון פחמן דו-חמצני בשנה, שהם 3-1 אחוזים מכלל גזי החממה שנפלטים ממקורות אנתרופוגניים (אנושיים) בישראל (נכון ל-2014)", אומר פרופ' גרינצוויג. 

לדברי ד"ר דורון מרקל, המדען הראשי של קק"ל, למרות שאחוזי קליטת הפחמן קטנים בהשוואה לפליטת גזי החממה הכוללת של ישראל, יש ליערות חשיבות רבה בתחום. "היערות הם עדיין הכלי העיקרי שיש בידי האנושות לקיבוע פחמן אטמוספרי", הוא אומר. 

מחקרו של גרינצוויג נמשך, וכיום הוא עמל על לגלות כמה זמן הפחמן נשאר לכוד בקרקע ביערות, ומהו פוטנציאל אגירת הפחמן הכולל ביערות וחורשים בישראל. "אלו שאלות משמעותיות ולא פתורות עד הסוף, ולכן החשיבות של המחקר הזה היא גדולה", אומר מרקל.

כשהמדבר משתלט על היער

כדי שהיערות הישראליים יוכלו להמשיך וללכוד פחמן, ושהפחמן שנאגר בהם לא ישוב תוך זמן קצר אל האטמוספרה, יש לשמור על היערות והחורשים בריאים ופעילים – משימה שהולכת להפוך למאתגרת יותר ויותר בשנים הקרובות. לפי תחזית של המשרד להגנת הסביבה מ-2018, כחלק ממשבר האקלים, עד סוף המאה ה-21 צפויה בישראל התחממות של 3-1.5 מעלות צלזיוס בחורף ו-4-1.5 מעלות בקיץ, וכמות המשקעים (גשם, ברד ושלג) תפחת בכ-20-10 אחוז באזורים מסוימים. עוד צפויה עליה בתדירותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים כגון גלי חום, בצורות, סופות רוח ושלג, וכל אלו עלולים לפגוע קשות בשטח המיוער של ישראל. 

שינויים אלה צפויים להעצים את תופעת המדבור. "המרחב המדברי בישראל צפוי לגדול ולהתרחב צפונה. הקיץ יהיה ארוך יותר והחורף קצר יותר", מסביר אביב אייזנבנד, מנהל מחלקת יערנות ופיתוח מקצועי באגף הייעור של קק"ל, שהציג בוועידה השנתית למדע וסביבה את הצעדים שננקטים בישראל על ידי קק"ל כהכנה למשבר האקלים. 

לשמור את היערות בחיים 

אז מה נעשה כיום כדי לשמור על יערות ישראל בריאים ומתפקדים אל מול התנאים הקשים שצפויים בשנים הקרובות? צעד מרכזי אחד הוא, למרבה ההפתעה, הפחתת מספר העצים. "יער הוא לא משהו שאפשר לנטוע ולשכוח – יערות זקוקים לצעדי טיפול ותחזוקה, כמו דילול תקופתי, שיאפשר לעצים שבו לגדול ולהתפתח בצורה מיטבית", אומר אייזנבנד. "התמעטות המשקעים תחייב אותנו להקפיד יותר על הטיפול ביערות: בעצים, כמו אצל בני אדם, כשכמות המזון מוגבלת – רק חלק מהסועדים יוכלו לצאת שבעים מהארוחה". 

צעד נוסף שבו נוקטים אנשי קק"ל הוא איתור עצים שעמידים יותר ליובש, למחלות ולמזיקים. כך לדוגמה, לאחר 2 אירועי בצורת קשים רצופים שהתרחשו ביער יתיר, זוהו במקום שמונה עצים ששרדו את התנאים הקשים, והנטיעות העתידיות יתבססו עליהם. 

פעולה משמעותית אחרת שמתבצעת על ידי קק"ל היא בניית תצורות קרקע שמווסתות את מהירות זרימת מי השיטפונות, משהות אותם ומגבירות את חלחולם לקרקע. כך, מי הגשם יכולים לספק יותר מים לצמחייה באזורים יבשים יחסית, במקום שהמים יזרמו הלאה ויתבזבזו (או אף יגרמו לנזק בערוצי הנחל ובישובים הסמוכים). 

מלבד תרומתם לקיבוע פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה, סיבה נוספת להשקיע בשמירה על היערות והצומח בשטחים הפתוחים היא שיערות שממוקמים באזור הגבול המדברי יכולים למעשה להאט את התפשטות המדבר בישראל צפונה ואף לשפר את איכות האוויר. "יער מייצר צל, ממתן את הטמפרטורה והלחות בסביבתו, מונע מהקרקע להיסחף ומטייב אותה", אומר אייזנבנד. 

אז בפעם הבאה שיש לכם קצת זמן פנוי, צאו לטייל או לשבת ביערות ישראל, שם תהנו מהצל, מהיופי ומהאוויר הנקי – ושמרו עליהם, כדי שגם הם יוכלו לשמור עלינו.