הירקון חוזר למקורות

מתעלת ניקוז לנחל מלא חיים: לאחר שעברה תהליך שיקום ממושך, הפכה תעלת עינת לנחל מתפתל עם בתי גידול מגוונים בין תל אפק למקורות הירקון

עד לאחרונה, שביל ההליכה שמחבר בין הגן הלאומי תל אפק למקורות הירקון היה לא יותר מדרך חקלאית עם תעלת ניקוז לצדה. אך מי שלא ביקר באזור בשנים האחרונות יופתע לגלות כיום במקום נחל מלא חיים, שופע מים זורמים כל ימות השנה – זאת בזכות מיזם של מחוז מרכז ואגף סביבה ברשות הטבע והגנים ששם לו למטרה לשקם את נחל עינת, אחד מיובלי הירקון, שהיה חרב במשך עשרות שנים.

הצב שחצה את התעלה

עד שנות השישים, הירקון קיבל את מימיו ישירות ממקורותיו הטבעיים: מעיינות ראש העין, שנבעו מתוך אקוויפר ההר, מאגר המים התת-קרקעי האיכותי בישראל. מעיינות אלה ממוקמים בסמוך לגן הלאומי תל אפק שבין ראש העין לפתח תקווה, בקרבת הגן הלאומי מקורות הירקון. מן המעיינות יצאו פלגים מפותלים אל הירקון, שבזכותם זרימת המים בנחל עמדה על כ-200 מיליון קוב בשנה, נפח שנתי דומה לזה של מעיין הדן. כמות המים הכוללת שזורמת בירקון כיום עומדת על 14 מיליון קוב מי קולחין ו-8 מיליון קוב מים מתוקים בשנה, פחות מ-10 אחוז מהשפיעה ההיסטורית.

בשנות השישים החלה שאיבה של מי התהום מאקוויפר ההר בקידוחים, מה שהביא לירידת מפלס האקוויפר ולייבושם של המעיינות. עם זאת, על מנת לא לפגוע בחקלאים המקומיים, שהסתמכו על מי הירקון, הזרימה רשות המים בירקון מים שנשאבו מן האקוויפר לאפיק הנחל. בשנת 2000, כשרשות המים הפסיקה את המיזם, רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה החליטו להמשיך בעצמם את הזרמת המים. המים נשאבו בקידוח מן האקוויפר והוזרמו אל תעלת גבעת השלושה. ממנה, נשפכו המים אל בריכת הנופרים ומשם לירקון. בשלב זה כבר כמעט ולא נשאבו מי הנחל לצורכי חקלאות, והזרמת המים בוצעה בעיקר במטרה לשמור על הטבע.

במקביל לתהליכים אלה, נחפר בשולי אזור המעיינות היבשים אגם אפק, שנועד במקור להיות פארק פנאי ונופש. לפני חמש שנים הוחלט ברשות הטבע והגנים לחבר אותו למערכת הטבעית המקורית של הירקון, ולהזרים את מי האקוויפר אליו.

ברגע שאגם אפק התמלא, מים החלו לזרום ממנו החוצה אל תעלת עינת, תעלה חקלאית באורך של כ-700 מטר שנמשכה מתל אפק ועד לבריכת הנופרים, וששימשה לניקוז מי שיטפונות מהשדות אל הירקון. אות מעודד ראשון להצלחתו של המיזם הופיע כבר ימים ספורים לאחר פתיחת התוואי העילי בין תעלת עינת לאגם אפק ולנביעה. צעד זה היה השלב הראשון בתהליך השיקום. "יום אחד, אני מקבל סרטון של צב רך קטן שוחה ומטפס במעלה נחל עינת אל האגם", מספר אבי אוזן, אקולוג בתי הגידול המימיים ברשות הטבע והגנים. "הצב הנדיר, שהגיע מן הירקון, ניצל את חידוש הקשר ההידרולוגי והאקולוגי שביצענו עבורו".

לאחר חידוש הקשר, הגיע שלב השיקום המבני של נחל עינת. תוואי התעלה היה דומה לתוואי ההיסטורי של נחל עינת, שזרם ממעיינות ראש העין אל הירקון עד שנות השישים והתייבש עם הפסקת הנביעה. "ראיתי שיש לנו אגם שמקבל מים, ואת התוואי של תעלת עינת, שלא נראה ולא תפקד כמו נחל טבעי", אומר אוזן. לפני כארבע שנים החל אגף סביבה, שגם מימן, יחד עם הקרן לשטחים פתוחים ורשות ניקוז ירקון, את תהליך שיקום נחל עינת. "הפכנו אותו מתעלה ישרה עם גדות תלולות לנחל מתפתל עם בתי גידול מגוונים", הוא אומר. "התכנית זכתה לתמיכתם של שכנינו בעיריית פתח-תקווה ובמועצה אזורית דרום השרון".

עם זאת, הפרויקט לא היה חף מקשיים. אחד המרכזיים שבהם היה הסחף שנוצר באזור בעקבות שיטפונות. מי השיטפון סוחפים אתם מהשדות החקלאיים חרסית (גרגירי סלע או קרקע שגודלם קטן מ-0.004 מילימטר) וכן חומרים מזהמים, כמו חומרי דשן והדברה. על מנת שהסחף לא יזהם את נחל עינת המשוקם, יצרו אנשי רשות הטבע והגנים בריכת שיקוע באזור שבו זורמים המים בעת שיטפון, לפני כניסתם לנחל עינת, במטרה שלפחות חלק מהחומרים שנסחפים ישקעו בבריכה ולא יגיעו אל הנחל.

קושי נוסף שעלה בתהליך היה מגבלת השטח: העבודה יכלה להתבצע אך ורק בתוך גבולות הגן הלאומי תל אפק, מה שהגביל את רוחבו האפשרי של הנחל המשוקם. עם זאת, עלה בידי מתכנן הנחל, אדריכל הנוף והאקולוג ליאב שלם, ליצור נחל מרשים ומפותל עם מגוון בתי גידול.

לצבוע את הנחל בירוק

לאחרונה הושלם שיקום תוואי הנחל, אך העבודה טרם הסתיימה: בקרוב יחל תהליך שיקום הצמחייה, והאדמה החשופה של גדות הנחל תתמלא בצמחייה צבעונית, מגוונת ושופעת, על פי תכנית השיקום הצמחי שהכין מתכנן הנחל. "אספנו זרעים מכל האזור, הנבטנו אותם במשתלה והפכנו אותם לשתילים, ובאביב הקרוב נשתול אותם", אומר אוזן.

עם זאת, שתילה בלבד לא תספיק על מנת לשקם את הצמחייה במקום. עבודות השיקום שבוצעו בקרקע שבאזור הנחל פגעו מטבעם בשכבה העליונה של הקרקע והפכו אותה לרגישה יותר. בדומה לפגיעה בעור אנושי, שמאפשרת לזיהומים שונים לחדור אל תוך הגוף, גם הפגיעה בקרקע עלולה לאפשר למינים אגרסיביים של צמחים פולשים להתבסס בסביבת הנחל, ולהתחרות במינים המקומיים שיישתלו במקום. לכן, במשך שלוש שנים צוות מינים פולשים מיחידת הניטור הסביבתי של רשות הטבע והגנים יעמול במרץ על מיגור כל פלישה אפשרית. "השאיפה היא שבמשך התקופה הזו הצמחייה שאנחנו נשתול תשתלט על השטח ועל המשאבים, מה שיקטין את הסיכוי לפלישה", אומר אוזן.

"אנו מקווים שמיזמים דומים אחרים יקבלו השראה מאופן שיקום הנחל", אומר אוזן. "עשינו תהליך סדור מאוד שכלל חקירה היסטורית, ניתוח הידרולוגי, ותכנון מפורט של השיקום הצורני והשיקום הצמחי. ננטר את המצב בשטח כדי ללמוד לעתיד, אנחנו כל הזמן מתכננים פרויקטים נוספים", הוא מסכם.