אנשים למען עורבים

העורב האפור מוגדר כמין מזיק שאינו מוגן, ולכן מותר לרשויות ולחקלאים בישראל להרוג אותו. עמותה חדשה מנסה לדאוג לעורבים פצועים ולהזכיר לנו שחשוב להתייחס בחמלה לכל היצורים החיים

״במקרה שאזרח מביא עורב אפור לאתר רשות הטבע והגנים או לידי פקח, יש לקחת אותו ולהגיד תודה לאזרח, ולאחר שהוא עוזב, יש להמית אותו לפי ההנחיות״, נכתב בהוראות לעובדי רשות הטבע והגנים במסגרת מסמך שפורסם בשנת 2007. באותו מסמך מעודכנים עובדי הרשות בשינוי סטטוס העורב האפור מחיית בר מוגנת למזיקה. מתוך שמונת מיני העורבים החיים בישראל, העורב האפור הוא אחד משניים המוגדרים כמזיקים, וככאלה הרשות אינה מחויבת להגן עליהם ומאפשרת לחקלאים ולרשויות לנקוט באמצעים להשמדתם.

אורית ברוך נחשפה לעובדות אלו כשנתקלה יום אחד בפירחון (גוזל בשלבי יציאה מהקן) של עורב שנפל מהקן ונפצע כשניסה ללמוד לעוף. ״מצאתי את הפירחון על הרצפה במצב לא טוב: פצע רציני בחזה, קרחות בצוואר, אצבע שבורה״, מספרת ברוך, בעלת תואר שני ביערנות אקולוגית בדגש על התנהגות בעלי חיים. ״כשהתקשרתי לפקח רשות הטבע והגנים לעזרה, הוא הנחה אותי להמית אותו. תשובה זהה קיבלתי מבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן. בסוף נאלצתי לטפל בו בעצמי, בליווי וטרינרים פרטיים לבעלי כנף. לימדתי אותו לצוד, לעוף ולהיזהר מטורפים. אחרי ארבעה חודשים של טיפול מסור, הפירחון – אוסקר שמו – הצליח להשתקם, והושב לטבע״.

זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה בין אורית לעורבים, שהביאה אותה להקים לפני ארבע שנים את עמותת "אוהב עורב", שאותה היא מנהלת ושמנסה לתת מענה לעורבים במצוקה. ״החודשים מרץ-יולי הם חודשי הקינון של העורבים, וחלק מפירחוני העורבים נפצעים בנסיונות התעופה שלהם בדרך ליציאה מהקן. בחודשים אלה אני מוצפת בקריאות על עורבים במצוקה", מספרת ברוך. "לצערי, אין מענה אחר כיום מלבד העמותה. הטיפולים הווטרינריים יקרים מאוד, והגופים הרשמיים בארץ אינם מוכנים בשום אופן להקצות כספים לתמיכה בעמותה, מכיוון שהעורב האפור מוגדר כמזיק״. לכן, בימים אלה מריצה ברוך קמפיין לגיוס המונים להקמת בית מחסה לעורבים במצוקה.

מזיק לחקלאים וניזון ממזבלות

״העורב האפור נחשב כיום למין מזיק משתי סיבות עקריות״, מסביר אוהד הצופה, אקולוג עופות בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים (רט״ג), ״הראשונה היא עקב דרישת משרד החקלאות – שלפיו העורב גורם נזקים קשים לענפי חקלאות שונים, וכל עוד הוא מוגדר כמין מוגן אין אפשרות להתמודד עם הנזקים הללו. הסיבה השנייה היא היותו של העורב האפור מין מתפרץ: אוכלוסייתו בישראל כיום גדולה במיוחד, והיא הרחיבה את תפוצתה לכל חבלי הארץ והתרבתה מעבר לכושר הנשיאה המקורי והטבעי שלה״. העורב האפור הוא המין בעל האוכלוסייה השלישית בגודלה בישראל.

אחת הסיבות להתרבות המהירה של העורבים היא היותם בעל חיים חכם, סתגלן ובעל יכולת למידה גבוהה. למעשה, מחקרים וניסויים של צפייה בהתנהגות עורבים וביכולתם לפתור בעיות הביאו חוקרים לשער כי יכולתם לפתור בעיות אינה נופלת מזו של ילדים בני שבע. היכולת הזו מאפשרת לעורבים לנצל מצבים שונים לטובתם ולהשיג מזון בדרכים חדשות לפי הצורך – וכך לא נדיר למצוא עורבים אשר יודעים להשליך אגוזים אל מתחת לגלגלי רכבים נוסעים, על מנת שאלה יפצחו אותם עבורם.

וכמו במקרים רבים נוספים, גם להתנהגות האדם יש תפקיד לא מבוטל בהתפשטות העורב האפור ברחבי הארץ. לפי מסמך רט״ג, אחת הסיבות העקריות שהעורב – כמו גם מינים אחרים – הפך למין מתפרץ, טמונה בזבל חשוף שמשאיר האדם ומאפשר לאוכלוסיית העורבים לשגשג. "יש צורך בשיפור הסניטציה במדינה כאמצעי לצמצום ריבוי מינים מתפרצים״, נכתב במסמך, לצד המלצה לטפל בבעיית המזבלות הבלתי-חוקיות, אשר מושכות אליהן חיות בר שונות ומסייעות להן להתרבות. עם זאת, בד בבד ממליץ המסמך למפעילי המזבלות להציב מלכודות עורבים בשטחן – וכך העורבים נאלצים לשלם את המחיר על ההתנהגות הקלוקלת של האדם.

עוזר לקוקיות ומשקם יערות

אחד החששות מפני התרבות העורבים היא בשל היותם איום למגוון הביולוגי – בעיקר לציפורי שיר, שמהן הם ניזונים. כחיה טריטוריאלית שחיה בלהקות גדולות, החשש הוא שהעורב דוחק את ציפורי השיר החוצה ממרחב המחיה שלהן. עם זאת, מחקר שהתפרסם בשנה שעברה מעמיד את התפיסה הזו בסימן שאלה: המחקר, שריכז מעל 40 מחקרים שנערכו ב-60 השנים האחרונות, מראה שאף שהעורב אכן ניזון מציפורי שיר וממינים שונים של בעלי חיים, ביותר מ-80 אחוז מהמקרים לעורבים לא היתה השפעה שלילית על אוכלוסיות מינים אחרות כלל, ובמיעוט של מקרים הייתה השפעה, אך זו היתה מזערית.

במקרים רבים ההשפעה של עורביים (מינים במשפחת העורבים) על מינים אחרים היא אפילו חיובית, וגם במסמך רט״ג מכירים בחשיבותו האקולוגית של העורב ותרומתו למינים אחרים. ״לעורב האפור גם השפעה חיובית חשובה על כמה מיני ציפורים בארץ", נכתב שם. "מרבית גוזלי הקוקייה המצויצת גדלים בקנים של העורב האפור. בז העצים מקנן בארץ בעיקר בקנים נטושים של העורב האפור, כמו גם מספר רב של בזים מצויים ושל ינשופי עצים״.

החשיבות האקולוגית של העורב ותרומתו לטבע מתבטאת גם במישור נוסף: מחקר שהתפרסם בחודש פברואר השנה מגלה כי לעורביים תפקיד חשוב בשיקום יערות לאחר שריפות או לאחר בירוא יערות, באמצעות איסוף בלוטים ואיצטרובלים והטמנתם בקרקע. ״הדבר שהעורב הכי נהנה ממנו זה להחביא בלוטים. הם מתים על זה״, מעידה ברוך. ״גילינו שלא משנה איזה משחק או צעצוע אנחנו מציעים לעורבים – תמיד הם יעדיפו את הבלוט על כל דבר אחר״. לפי המחקר, שיקום יערות לאחר מקרי שריפה באירופה על ידי אוכלוסיית העורביים באיזור, התבטא בחיסכון כלכלי משמעותי ובחיסכון בכוח עבודה אנושי.

העורב הוא הסימפטום, לא המחלה

מאז יציאת מסמך רט״ג ב-2007 לא חל שינוי ממשי במצב אוכלוסיית העורבים, על אף שהחוק מאפשר לדלל את האוכלוסיה. ״כיום המין ממשיך את התפשטותו בארץ, ונזקי החקלאות והנזקים למערכת הטבעית ממשיכים״, אומר הצופה. ״אין לנו מידע על כמויות העורבים שדוללו מאז שינוי הסטטוס של העורב, שכן רט״ג אינה מטפלת בדילול האוכלוסייה; המשמעות של הגדרת מין כמזיק היא שהוא מאבד את הסטטוס שלו כמין מוגן, ואינו עוד תחת אחריותה של רט”ג. ההצלחה היחסית היא שהגדרת העורב כמזיק מאפשרת לגורמים הניזוקים מהעורבים להגן על עצמם, ולא להיות תלויים ביכולותיה המוגבלות של רט"ג מחד, ומאידך מפנה את רט"ג לעסוק בהגנה על המינים שבאמת זקוקים להגנה בחוק״.

יש מדענים הרואים בהתרת דמו של העורב האפור דרך פעולה בעייתית מאוד ומקדמים גישה חדשה שנקראת "שמירת טבע בחמלה". גישה זו אינה רואה בדילול של אוכלוסיות בעלי חיים ש"מפריעים" לאדם פתרון לבעיה. לפי ד״ר אריאן וולך, ממובילי יישום הגישה הזו בישראל, התפרצותו של מין מסוים או הידלדלותו של אחר היא סימפטום של בעיה אקולוגית עמוקה יותר, ולכן דילול של אוכלוסייה אחת שהתפשטה לא תעזור לפתור את הבעיה, אלא רק תיצור בעיות חדשות. דילול של אוכלוסיית הדינגו באוסטרליה, למשל, שמוגדר מין מתפרץ באזורים מסוימים, הביא דווקא להתפרצות של מינים אחרים, כמו חתולים ושועלים, באותם איזורים.

ברשות הטבע והגנים מעדיפים לנקוט בשיטות אכזריות פחות לטיפול בבעיית העורבים, ולהשתמש בשיטות של מניעת רבייה כדי לשלוט באוכלוסיית העורבים. עם זאת, שיטות כאלה עדיין אינן יעילות מספיק. ״נכון שזו השיטה שרט״ג היתה מעדיפה לנקוט בה במידת האפשר״, אומר הצופה, ״אך גם כיום, לצערי המצב עדיין לא השתנה. פיתוח שיטות כאלו דורש משאבים, ואין במדינה גופי מחקר שעוסקים בנושא. יחד עם זאת, השנה התבצע בישראל לראשונה ניסיון ראשון למניעת רבייה של מין מזיק על ידי טיפול בביצים, בצורה שתמנע את התרבותו.

"איני מכיר את פועלה של 'אוהב עורב'", הוא מוסיף". "עם זאת, אני מברך ומעריך כל מי שחמלה בליבו על חיות. ברור שלעתים יש מתח מובנה בין עמותות כאלה לבין שומרי הטבע, אך זה מתח בריא שלעתים עוזר לשומרי הטבע להפעיל שיקול דעת ואמצעים טובים יותר למען מזעור הפגיעה. לצערי, ברוב המקרים העמותות לא מביאות פתרונות מעשיים לבעיות אמתיות, אלא רק כותרות שחלקן פופוליסטיות ובסוף מוסיפות עוד סבל לחיות הבר ונזק לאדם".

לא חוכמה לאהוב רק צבי

אורית ברוך רואה בגישה של שמירת טבע בחמלה מפתח להתמודדות עם נושא העורבים, ויישום הגישה הזו הוא מבחינתה חלק חשוב בחזון העמותה. ״המטרה שלנו כיום היא להקים מרכז חילוץ, סיוע ושיקום לעורבים פצועים ומקלט לאלו שאינם יכולים לשוב לטבע״, היא מספרת. ״בנוסף, המקום יתפקד כמרכז לחינוך לאקולוגיה ולשמירת טבע, בגישה שמקדמת חמלה לכל בעלי החיים באשר הם – ולא רק לאלה שאנחנו תופסים כחמודים ויפים.

"הרעיון הוא שאין לפגוע בחיות הבר, לא משנה אם המין מוגדר כמין מזיק, מתפרץ או פולש; היום ההגדרה היא שהחיה הזו היא מזיקה – מחר, מרוב שדיללו אותה, היא תהפוך למין בסכנת הכחדה. מבחינתנו גם חזירי הבר, המיינות והדררות (שני מיני ציפורים המוגדרים כמינים פולשים ומתפרצים – מ"פ) זכאים לחיים ללא הפרעות.

״החינוך פה צריך להיות כזה שמלמד לאהוב את כל בעלי החיים״, מסכמת ברוך. ״לא חוכמה לאהוב רק את הצבי או את הנשר. צריך לאהוב גם את חזיר הבר, נחש הצפע והעורב – לכל אחד יש תפקיד בטבע. לכל יצור יש חשיבות אקולוגית, ולנו אין את הזכות להתיימר להחליט מי צריך לחיות – ומי לא״.
בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet