יום שישי, ה-17 באוגוסט 2018, היה יום רע במיוחד לתושבי הכפר גושה שבצפון-מזרח ניגריה. כתריסר טרוריסטים חמושים מארגון בוקו חראם, רכובים על אופנועים, פשטו במשימת הרג על השדות החקלאיים של הכפר. ארבעה חקלאים לא הצליחו להימלט, ביניהם ראש הקהילה המקומית בן 75, וגרונותיהם שוספו. היתה זו אחת מיני התקפות טרור רבות שגבו את חייהם של למעלה מ-20 אלף איש בעשור האחרון ולעקירתם של כ 2.6 מיליון פליטים ועקורים באזור שמסביב לימת צ'אד שבמערב אפריקה, כתוצאה מפעילות הטרור של ארגון בוקו חראם, שחוקרים רבים סבורים שהתחזקותו ופעילותו נובעים במידה רבה משינוי האקלים הפוקד אזור זה של אפריקה.
אך כיצד טרור מתקשר לשינוי האקלים והאם אנו יכולים להצביע על קשר סיבתי בין שתי התופעות? מחקרים חדשים ודו"חות של מומחים המוגשים למדינות ה-G7 וה- G20(כמו הדו"ח שהוגש ב-2015 ""A New Climate fo Peace-Executive Summary), מצביעים על קשר גובר בין התעצמות שינוי האקלים לבין התחזקות מגמות של טרור. בהקשר זה נתפס שינוי האקלים כ"גורם מכפיל סיכונים" – כלומר, לרוב הוא אינו הגורם הראשי או הבלעדי להתפרצות מעשי טרור או התחזקות ארגוני טרור, אלא גורם משמעותי, שבצירוף נסיבות ותנאים נוספים, מחזק את צמיחתם ופעילותם של ארגוני הטרור. עם זאת, הצפי של החוקרים הוא שהשפעת שינוי האקלים על התעצמות הטרור וחוסר ביטחון בכלל, תלך ותגבר.
ימת צ'אד מתייבשת
פעולת הטרור שהתרחשה לפני כשבוע בצפון-מזרח ניגריה היא אחת הדוגמאות הטובות להמחשת הקשר הזה. ארגון הטרור הגדול והחזק בוקו חראם התעצם מאוד באזור שסביב ימת צ'אד, ימה שנמצאת בין ניגריה, קמרון, צ'אד וניז'ר ושהשתרעה בשיאה על כ-25 אלף קמ"ר – בגודל של ישראל לערך. אך מספר תהליכים תרמו להתייבשותה הכמעט מוחלטת כיום. בין הגורמים המכריעים ניתן למנות התמעטות משקעים כתוצאה משינוי האקלים, ריבוי אוכלוסין מואץ (האוכלוסייה גדלה פי ארבעה, עד לשיא של 30 מיליון איש, בפרק זמן קצר) ושימוש גובר במי האגם לחקלאות. התוצאה היתה אובדן מסיבי של מקורות מחייה מדיג, חקלאות ומרעה, שהיוו את עיקר פרנסת תושבי האזור, ועזיבתם של מיליוני אנשים בחיפוש אחר מקורות מחייה טובים יותר. על פי דו"ח של מכון המחקר ADELPHI בשיתוף משרד החוץ הגרמני שפורסם בשנת 2016, את המצב הזה של חוסר יציבות שלטונית, נואשות ואובדן מקורות מזון, ניצל בוקו חראם כדי לגייס חיילים רבים לשורותיו, להפיץ את האידאולוגיה הקיצונית שלו בקרב אוכלוסייה שאיבדה חלק ניכר מלכידותה החברתית, ואף להחליף את הממשלות כגורם שלטוני.
מקרה מעניין אחר הוא מלחמת האזרחים בסוריה ועלייתה של המדינה האסלאמית, דאע"ש, באזור. מלחמת האזרחים במדינה פרצה על רקע ארבע שנות בצורת בתקופה שקדמה למלחמה. על פי מחקר שפירסם מכון המחקר פסיפיק שבאוקלנד, קליפורניה, הבצורת המיוחסת לשינוי האקלים, גרמה לעקירתם של כמיליון וחצי תושבים מאדמתם ולנטישתם של כפרים רבים. העדר מענה יעיל מצד שלטון אסד למצוקה הקשה שנוצרה, היה אחת הסיבות לתסיסה באוכלוסייה ולמרד נגדו. מרד שהחל בהפגנות מחאה, שנענו בירי חי מצד כוחות המשטר והובילו בהמשך לעימותים אלימים ולמלחמה ממושכת. דאע"ש מיהר לנצל הריק השלטוני שנוצר ואת התמרמרות האוכלוסייה כדי לחזק את כוחו. בהמשך, עשה הארגון שימוש במים כנשק כדי להגביר את השפעתו ואחיזתו בקרב אוכלוסיית המדינה. כך, לדוגמה, פגע הארגון במערכות אספקת המים לישובים שונים, השתלט על סכרים ועוד.
דוגמה נוספת היא ארגון הטליבאן באפגניסטן, שנשען במידה רבה על גידול וסחר באופיום. אפגניסטן סובלת מירידה מתמשכת במשקעים ובעלייה רציפה בטמפרטורות כאשר חוקרים צופים ירידה של 40 אחוז בכמות המים הזמינים לנפש במדינה בתוך כשני עשורים. תופעות אלו מקשות על החקלאים לחיות מחקלאות רגילה והם נדחפים, לעתים בעידוד הטליבאן, לגדל אופיום. מדובר בגידול שמביא להכנסות גבוהות יותר, אך שגם באופן מעניין, עמיד יותר לתנאי בצורות ומיעוט משקעים.