היציאה ממשבר הקורונה מחזירה אותנו גם אל הרכב הפרטי: אותו אמצעי תחבורה שרבים מאתנו לא יכולים היו לדמיין את חיינו בלעדיו ושבחודשים האחרונים בעיקר צבר אבק. הבעיה היא שלצד החופש שהשימוש ברכב פרטי טומן בחובו, הוא מביא אתו גם בעיות אחרות, שאליהן לא התגעגענו בכלל: פקקים, זיהום אוויר, פליטות גזי חממה והצורך התמידי לחפש חנייה.
מגרעותיו של הרכב הפרטי מובילים לניסיונות להפחתת השימוש בו. רק השבוע הודיעה עיריית תל אביב-יפו, ש-11 מקטעי רחובות מסחריים ברחבי העיר יוסבו למדרחובים. גם עיריית ירושלים הודיעה שעם פתיחת בתי הקפה והמסעדות לציבור, 13 רחובות מרכזיים יהפכו בשעות הערב למדרחובים, זאת לפחות עד סוף אוגוסט 2020.
במקומות אחרים בעולם לוקחים את העניין צעד אחד קדימה. כך, למשל, בהולנד נבנית כיום שכונה שלמה שמכוניות לא יורשו להיכנס אליה כלל, ושכל ההתניידות בה וממנה תיעשה ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית.
מרוודה (Merwede), השכונה החדשה ונטולת המכוניות, נבנית באוּטרכט, העיר הרביעית בגודלה בהולנד. היא תתפרש על פני שטח של 240 דונם בלב העיר, בין שתי תעלות מים גדולות. נכון להיום, מרוודה היא עדיין מתחם משרדים גדול והמרתה לשכונת מגורים צפויה להסתיים עד 2024. על פי התכנון ייבנו בשכונה 6,000 דירות, שיאכלסו מעל 12 אלף תושבים. מלבד דירות מגורים, יוקמו בשכונה גם שני בתי ספר יסודיים, בית ספר תיכון, שני מרכזים רפואיים, מרכז ספורט, חנויות ובתי עסק.
אל השכונה יובילו שבילי אופניים וקווי רכבת קלה, ושירותים כמו איסוף אשפה ומשלוחי קניות יתבצעו באמצעות כלי רכב חשמליים קטנים. כניסת מכוניות לשכונה תוגבל לארבעה כבישים ללא מוצא שאורכם יעמוד על 60 מטר בלבד, ושיאפשרו גישה לשולי השכונה למטרות לוגיסטיות ולא יותר מכך.
בעיבורי השכונה ייבנו חניונים תת-קרקעיים, שבהם יהיה מספר כולל של 1,800 מקומות חניה לתושבי השכונה כולה, ו-300 מכוניות משותפות. מחיר החנייה בחניונים יהיה גבוה במכוון ולא ניתן יהיה לשכור בהם מקום חנייה קבוע. מעבר לחניונים מצומצמים אלה לא צפויים להיות מקומות חנייה נוספים בשכונה או ברדיוס של שלושה קילומטרים ממנה.
גם מעבר להגבלות על כניסת מכוניות, מרוודה צפויה להיות שכונה עם דגש סביבתי. בשכונה ייבנה מתקן תת-קרקעי לאגירת אנרגיית חום שיהיה הגדול ביותר מסוגו בהולנד. המתקן יקורר על ידי מי תעלת מרוודה הסמוכה ויאפשר חיסכון באנרגיה. בנוסף, גגות הבניינים יכוסו בצמחייה או בפאנלים סולאריים, ששטחם הכולל יעמוד על 30 דונם.
"העובדה שמדובר באזור ללא מכוניות מאפשרת לנו לעצב את המרחב בלי שנהיה כפופים למגבלותיו של הרכב הפרטי", אומר מרקו ברוקמן, אדריכל השכונה. "כך ניתן להתמקד בדברים שהכרחיים באזור צפוף: איכות המרחב הציבורי, שטחים ירוקים, מגוון ביולוגי, התאמה של המרחב לאקלים ויצירת מקומות מפגש לאינטראקציות חברתיות".
לדברי ד"ר יואב לרמן, מומחה לתכנון עירוני ושותף בחברת פלאנט לתכנון עירוני ותחבורתי, רוב האנשים היו מעדיפים ללכת ברגל או לרכב על אופניים ולא לנסוע במכונית אם המרחב היה מעוצב באופן שמאפשר זאת. "כשהמרחב הציבורי כולו מוקדש לרכב הוא נהיה לא נעים ולא נוח: אחוז משמעותי ממנו מוקדש לנסיעה ולחנייה, וקשה יותר שלא לנהוג בו, כי הוא מכוון להתנהלות עם מכונית", הוא אומר.
מרוודה לא תהיה אזור המגורים הראשון שמתאפיין במגבלות כבדות על השימוש במכוניות. הדוגמה הבולטת ביותר למקום כזה היא רובע וובאן (Vauban), בפרייבורג, בגרמניה. ברובע, שבו חיים 5,000 איש, כמעט ולא נעשה שימוש במכוניות כבר מעל 20 שנה. מהירות הנסיעה המרבית המותרת ברובע עומדת על 30 קמ"ש ברחוב הראשי ו-5 קמ"ש בלבד ברחובות המגורים. הרחובות נשלטים על ידי הולכי רגל ורוכבי אופניים, ואין בהם חניה כלל: התושבים שבוחרים להחזיק רכב פרטי נדרשים לשלם סכום לא מבוטל תמורת מקום חניה בחניון בשולי הרובע.
"המרחב הציבורי באזורים כאלה שקט יותר ומאוד נעים", אומר לרמן. "כך גם נוצרים מרחבים שילדים וקשישים הרבה יותר עצמאיים בהם". לדבריו, לאזורים אלה ביקוש גבוה, שמתבטא במחירי הנדל"ן בהם. "וובאן יקרה יותר בעשרה אחוזים מרבעים מקבילים שנבנו באותה תקופה. זה מובן, אם הייתי צריך לעבור דירה ויכולתי לגור איפה שאני רוצה, כנראה שהייתי עובר לאזור כזה".
האם גם אזרחי ישראל יסכימו לוותר על הרכב הפרטי לטובת איכות החיים והסביבה? "אני חושב שהישראלים מוכנים לזה", אומר לרמן. "יש בישראל מיזמי בנייה רבים במקומות שפחות נוח להשתמש בהם במכונית, והנדל"ן בהם יקר יותר מאשר במקומות שמחייבים רכב פרטי. ישראלים רבים מעדיפים כבר היום שלא להחזיק שני רכבים כשהדבר מתאפשר להם, ויש גם טרנד של עלייה בשימוש בכלי רכב חשמליים, זאת למרות מיעוט התשתיות עבורם".
"בעתיד לא תהיה ברירה אלא לתכנן אזורים שיהיו תלויים פחות ברכב הפרטי", אומר לרמן. "היום אי אפשר לייצר יותר מכמות מסוימת של דירות, בעיקר כי צריך שטחי חניה לכל דירה. אם נרצה בעתיד לספוג עוד סדר גודל של 2 מיליון איש בגוש דן, מדיניות התכנון תצטרך להשתנות".
לדברי לרמן, קיימים כיום חסמים בפני צמצום השימוש במכוניות בישראל. "יש כמה תשתיות שצריכות להיבנות ולהתפתח כדי שנוכל להיפרד מהרכב הפרטי, בעיקר רכבות קלות ותחתיות", הוא אומר. "עם זאת, בעשר השנים הקרובות כבר ייבנו בגוש דן תשתיות מסילה משמעותיות שיוכלו לאפשר התקדמות לכיוון כזה. תהליכים תכנוניים לוקחים זמן, אז צריך להתחיל לתכנן שכונות ללא מכוניות בישראל כבר עכשיו, כדי שבבוא היום זה יקרה", הוא מסכם.
רוצים גישה חופשית למערכי שיעור ופעילויות נלוות הקשורות לסיפור זה?
הרשמה בחינם