"אבא, תביא לי צב", מבקש אורן בספר הילדים הקלאסי "הצב של אורן". רבים מאיתנו גדלו על הספר הזה, שבו צב מובא לגן ילדים. רבים מאיתנו מצאו לעתים צב בעצמם, בשדות ובחצרות הבתים בישראל, וחלקנו גם התפתינו לקחת אותו הביתה ולגדל אותו כחיית מחמד.

עם זאת, הילדים של ימינו מוצאים פחות צבים מפעם. צב היבשה נמצא כיום בסיכון בישראל, בין השאר עקב אותו איסוף תמים על ידי ילדים ומבוגרים. ב-23 במאי מצוין בעולם יום הצב העולמי, ולכבוד המאורע יצאנו לבדוק מה מצב צבי היבשה בישראל  –  ואיך אנחנו יכולים לשמור עליהם.

איסוף צבים אינו חוקי

בעולם קיימים מעל 300 מינים של צבים, שחיים ביבשה, בים ובמקווי מים מתוקים. בין מיני הצבים השונים קיימים קווי דמיון רבים, כמו העובדה שלכולם יש שריון, אבל גם הבדלים: צבים יכולים להיות קטנים מאוד, כמו צב הכף המנומר, שאורכו כשמונה סנטימטרים, או גדולים הרבה יותר, כמו צב גלאפגוס המפורסם, שמגיע לאורך של למעלה מ-1.80 מטר. הצבים הם גם סמל לאריכות ימים, והמבוגרים ביותר מביניהם שתועדו התקרבו ואולי אף עברו את גיל 200.

בישראל קיימים שני מיני צבי יבשה: צב היבשה המדברי, שחי (כפי ששמו רומז) באזורים מדבריים, וצב היבשה המצוי, שחי בכל חלקי הארץ, הן הטבעיים והן העירוניים. שני המינים נמצאים כיום בסיכון.

גורם משמעותי לפגיעה בצבים הוא פגיעה מתמשכת בבתי הגידול שלהם. בנייה נרחבת תופסת בעשרות השנים האחרונות את מקומם של השטחים הפתוחים שבהם חיו בעבר צבים. תהליך העיור כולל גם סלילה של כבישים, שמסכנים את הצבים. "סלילת הכבישים פוגעת בטריטוריות של צבים, וצבים רבים שעוברים על הכבישים נדרסים", מסביר ד"ר יגאל הורוביץ, וטרינר הספארי ברמת גן ומנהל בית החולים לחיות בר. סכנה אחרת שנגרמת בעקבות הקרבה בין שטחי המחייה של הצבים לשטחי המחייה האנושיים מגיעה מכלבים, שעלולים לתפוס את הצב, לנשוך אותו ולשבור את השריון שלו.

כאמור, אחד האיומים הגדולים ביותר על קיומם של צבי היבשה בישראל הוא איסוף על ידי אזרחים שמחליטים לקחת אותם לבתיהם, לגינה או לגני ילדים ובתי ספר. הורוביץ מדגיש שצב היבשה לא נועד לחיות בבתים, והוא מוגדר כחיית בר מוגנת שאיסופה אסור על פי החוק  –  בדומה לאיסור על קטיפת פרחי בר. "רבים מאוד מהאנשים שאוספים צבים הביתה הם אנשים טובים, הם לא עבריינים באופי שלהם, הם פשוט לא מבינים שהמשמעות של הלקיחה של הצבים היא פגיעה במין הזה ובטבע", אומר הורוביץ.

צבים שנמצאים בגינות של בתים, בין אם הובאו אליהן על ידי בני אדם או שהגיעו אליהן לבד משטח פתוח סמוך, חשופים גם לפגיעה מצד מכסחות דשא. כיסוח לא זהיר עלול לגרום לצבים לפציעות קשות, והספארי ברמת גן פתח לאחרונה בקמפיין פייסבוק למען צבי היבשה בישראל, שבו הוא קורא לגולשים להעלות תמונה שלהם בצירוף ההאשטאג "#אין_מצב_שאפגע_בצב", על מנת להגביר את המודעות לסכנת הפציעות של צבים ממכסחות דשא ביתיות.

גורמים אנושיים נוספים שעלולים לפגוע בצבים הם שימוש בחומרי הדברה ודריסה על ידי ג'יפים וטרקטורונים, בעיקר כשהרכבים נוסעים מחוץ לשבילים המסומנים.

"שבר בשריון הוא כמו שבר בעמוד השדרה"

הורוביץ מספר שבגלל כל הסיבות הללו, צבי יבשה רבים מגיעים לבית החולים לחיות בר בכל שנה, רובם בעקבות שברים בשריון. "היו לנו מקרים שבהם אנשים הביאו הביתה צב ומישהו סגר עליו תריס חשמלי ושבר לו את השריון, או שאנשים נתנו לילד להחזיק צב והוא נבהל, הפיל את הצב ושבר לו את השריון", הוא מספר.

הורוביץ מדגיש ששבר בשריון הוא פציעה קשה מאוד, וכי בניגוד לאמונה הרווחת, השריון הוא לא ה"בית" של הצב. "זה נכון שהצב נמצא בתוך השריון, אבל השריון הוא חלק מהגוף שלו, מעמוד השדרה שלו, מהצלעות שלו", הוא אומר. "כלומר, כשיש לצב שבר בשריון זה אומר בעצם שיש לו שבר בעמוד השדרה או בצלעות".

צוות בית החולים פועל במרץ על מנת לרפא את הצבים הפגועים. "אנחנו מנסים לשקם את הצב, ובמידה שאנחנו מצליחים, גם להדביק לו את השריון", מספר הורוביץ. לדבריו, צוות בית החולים משתמש בטכניקות אורתופדיות שונות לתיקון שברים בשריון, בהתאם לסוג השבר, כולל טכניקה מיוחדת שהומצאה בבית החולים. "צבים הם חיה אטית, ובהתאם חילוף החומרים שלהם אטי מאוד וההחלמה שלהם אטית מאוד", מסביר הורוביץ. "לפעמים הם מאושפזים אצלנו במשך תקופות ארוכות מאוד". עם ההחלמה, מושב הצב לטבע.

לחשוב פעמיים לפני שמחסלים שטח פתוח

אז מה אפשר לעשות כדי לא לפגוע בצבים? קודם כל, כמובן, לא לקחת אותם מן הטבע. "חיית בר צריכה לחיות בבר, בטבע, ולא בבתים של אנשים", אומר הורוביץ. שנית, כשאתם או הגנן מכסחים את הדשא, שימו לב היטב שלא לפגוע בצבים שעלולים להיות בגינה. בנוסף, אם אתם נוהגים ברכבי שטח, הקפידו לנסוע במקומות שמיועדים לנסיעה בלבד.

מעבר לדברים הפשוטים שאנחנו יכולים לעשות על מנת לשמור על הצבים, הורוביץ מביע תקווה שבעתיד ההתחשבות בחיות הבר תשפיע גם על גם הגורמים שאחראים על התכנון בישראל. "הלוואי שחברות הבנייה היו בודקות אם יש במקום חיות בר לפני שהן עולות עם הטרקטור ומחסלות את השטח", הוא מסכם.